בדיוק לאחר מסע ההפחדה הארצי נגד הקרן החדשה לישראל; אין ספור התקפות אישיות נגד שמאלנים ופרופסורים שלטענת 'אם תרצו' אינם ציונים מספיק; ולאחר שזכו לתמיכתו של של שר החינוך גדעון סער; תא הסטודנטים 'אם תרצו', שמגדירים את עצמם כתנועת "מרכז", התכנסו ללילה של חגיגות. חברי התא התאספו ב"תאודור", בר יוקרתי בהרצליה שנקרא על שם האיש ש'אם תרצו' טוענים שנתן להם השראה "למהפכה הציונית השנייה" – תאודור הרצל. האג'נדה של הערב: החרמת המרצים האנטי-ציונים, לטענת 'אם תרצו', באוניברסיטת בן גוריון.
ליד הדלת של הבר עמד צעיר קודר, לועס חתיכת פיצה. זה היה ארז תדמור, ראש אגף מדיניות והסברה ב'אם תרצו'. תדמור ניגש אלינו ושאל מי אנחנו. ענינו שאנחנו תיירים יהודים-אמריקאים תמימים, ושאנחנו סקרנים לגבי קבוצת הסטודנטים שלו. "שמענו שיש איזה מסיבה כאן," אמרנו באנגלית.
בלי לטרוח להציג את עצמו, תדמור דיבר על תסביך הרדיפה האימתני שלו. "באוניברסיטה העברית עשיתי כל כך הרבה נזק לפרופסורים שאני לא יכול יותר להסתובב בחופשיות בקמפוס," ציין. "רוב האקדמאים כאן הם אנטי-ישראל ואנטי-ציונים. יש להם את החוצפה לומר שישראל היא מדינת אפרטהייד, שאנחנו קולוניאליסטים כי אנחנו הורגים ילדים. וכך אנחנו חייבים להגן על ערכי הציונות נגד מה שהם עושים."
למרות התרבות החתרנית בקמפוס, תדמור בטוח שהוא יצליח להכניע את עושי הרע: "האליטות הם בצד המפסיד. הן מייצגות רק שלושה אחוזים מהאוכלוסייה שהם השמאל הרדיקלי. אבל 70-80 אחוזים הם בצד שלנו".
מי הוא ארז תדמור? נצר למשפחה החילונית היחידה בהתנחלות הקיצונית קריית ארבע, תדמור חי כיום בהתנחלות אפרת עם אשתו ושני ילדיו. הוא התפרסם כשניהל את 'תא כתום', תא סטודנטים שנלחם בפינוי מגוש קטיף, ולאחר מכן הפנה את מרצו להתקפה על יוצרים שמבקרים את המקסימליזם הישראלי. "'ואלס עם באשיר' הוא כלי להרס הציונות," הכריז פעם תדמור. "הבמאי היה צריך לעשות במקומו סרט על הרצל".
ב'מעריב' מצוין כי תדמור הורשע במהלך שירותו הצבאי בגניבת מטען אצבע ותחמושת. הוא טען בבית דין צבאי כי הוא לקח את הנשק עבור 'ביטחון אישי'. התובעת הצבאית אמרה כי תדמור "בגד באמון הצבא"; בית המשפט החליט להוריד אותו לדרגת רב"ט ונתן לו מאסר בפועל של 45 יום וארבעה חודשים על תנאי.
במהלך מבצע 'עופרת יצוקה', תדמור ארגן סדרת עימותים אלימים בין פעילי 'אם תרצו' לסטודנטים ערבים באוניברסיטה העברית. כרזה של 'אם תרצו' הזהירה את הסטודנטים הערבים "נשרוף את הכפרים שלכם" ו"נתראה במילואים". תדמור היה מעורב בתקיפה של סטודנטיות שקראו לו "נאצי". המהומות שהוא ו'אם תרצו' הציתו נרגעו רק לאחר שמנהלי האוניברסיטה דרשו את פריסתם של כוחות מג"ב ויס"מ בקמפוס.
לאחר השיחה עם תדמור, שני פעילים של 'אם תרצו' התקרבו אלינו כדי לדון בפוליטיקה סטודנטיאלית בארה"ב. אחד מהם, אדם צעיר, שמנמן ומרושל עם תספורת צבאית, שאל אותנו "קראתם פעם את ' The Professors' של דוויד הורוביץ? הורוביץ היה שמאלני פעם, כך שהוא יודע את האמת על השמאל במדינה שלכם". עם קמפיין "מגילת הזכויות לאקדמאים" הכושל שלו, שהיתה מאפשרת לסטודנטים ימנים לתבוע את הפרופסורים שלהם, והמגזין Islamofascism Awareness Week, הורוביץ, סטליניסט לשעבר, נראה כמו המודל הטבעי לחיקוי עבור 'אם תרצו' והקמפיין המקארתיסטי שלה.
הפעיל השני, תמיר כפרי, סטודנט עליז וממושקף עם זנב סוס ארוך ושער פנים שזה עתה החל להנץ, מציין השראה אמריקנית אחרת: "אתם צריכים לקרוא את הספר ‘Liberal Fascism’," הוא אומר, מתייחס למאמרו של יונה גולברג, סופר נאו-קונסרבטיבי, שמקשר בין ליברליזם אמריקאי לפשיסטים היטלרייאנים. "אני לא אומר שכל הליברלים הם פשיסטים, אבל בקמפוס כאן בישראל, הפרופסורים הליברלים הם באמת כאלה".
כפרי הוביל אותנו פנימה והתיישב לצדנו על הבר. בעוד עשרות מחבריו זרמו פנימה, הוא הזמין גולדסטאר והחל לדבר על המאבק שהוא מנהל כמתאם הפעולות של 'אם תרצו' באוניברסיטת בן-גוריון.
כפרי פטר בבוז את הטענה שמאות אלפי דולרים הועברו כל שנה כתרומה ל'אם תרצו' על ידי הכומר האפוקליפטי ג'ון הייגי, שאמר בעבר שהאנטי-כריסט יהיה "חצי יהודי, כפי שהיה היטלר". "למי אכפת מי נותן את הכסף," אמר כפרי. "אנשים צריכים להתמקד בתורמים ולא בנו. כמו הכומר הנאו-נאצי הזה [ג'ון הייגי]. הוא האידיוט! הוא נותן את כל הכסף שלו לחבורת יהודים ציונים בישראל!".
בעוד הבירה זורמת, תמיר בידר אותנו בדעותיו על כל דבר, מציונות ועד לאלימות משפחתית.
כפרי על פוליטיקה סטודנטיאלית: "חד"ש היא חבורת רדיקלים פרו-פלסטינים. אבל עבדנו עם מר"צ. יש לנו אפילו כמה חברים במר"צ בתנועה. הם השמאל ההגיוני. הם ציונים, לא סתם רדיקלים".
על השמאל: "שמאלנים רדיקלים הם כמו אבק שריפה. כשלעצמו הוא לא מזיק, אבל לצד אקדח הוא נעשה מסוכן".
על הפלסטינים: "אין דבר כזה פלסטיני, למעשה. אתם יודעים, הרעיון שיש פלסטינים הומצא בשנות ה-70."
על התמונות של עדן אברג'יל: "התמונות היו פשוט מצחיקות. תתמודדו עם זה."
על ציונות: "ציונות עוסקת בהבטחת מדינה יהודית, שכולם בה זכאים לזכויות אדם ללא תנאים, כולל הערבים, אבל זכויות אזרח הן מותנות, בהתבסס על נאמנותו של אדם להכרה בישראל כמדינה יהודית וציונית… אני אפילו מכיר כמה מוסלמים ציונים. כמו החבר שלי מהצבא. הוא היה דרוזי, והוא הלך לכלא בגלל שהוא הכה את דוד שלו כל כך חזק". שאלנו מדוע הוא היכה את דוד שלו, ותמיר ענה "כי הוא אמר שהוא לא צריך להילחם למען ישראל".
על הפמיניזם: "אני פמיניסט אמיתי. אם אישה מכה אותי אני אכה אותה בחזרה חזק יותר. זה פמיניזם!"
בעוד כפרי ממשיך לדבר, וכשברקע נשמעת מוזיקת דיסקו מהסבנטיז, הסתכלנו מסביבנו והבחנו בהיעדרן הכמעט מוחלט של נשים. למעשה, נראה היה שהנציגה היחידה של המין הנשי שתקשרה עם עשרות פעילי אם תרצו הייתה הברמנית. "הזמנתם נשים למסיבה?" שאלנו את החבר החדש שלנו. "כי זה מתחיל להיראות כמו מסיבת בנים."
כפרי הביט סביבו בעצבנות, והסביר: "אנשים מגיעים מאוחר בישראל כי אין לנו שעה שבה אסור לשתות [בארה"ב אסור אחרי שעה מסוימת למכור אלכוהול]."
עשרים דקות אחר כך, אישה הופיעה. אבל היא היתה רק אישתו של חבר של כפרי; אדם נמוך, עם מראה חנוני, שבירך אותו בחיבוק דובי מכל הלב. "הבחור הזה שיחק איתי במופע הקולנוע של רוקי, אמר כפרי, בהתייחסו למחזמר הפולחן הבריטי. "הייתי צריך לשאול מחוך מאשתי בשביל המופע!" צחקק החבר.
מלבד עבודתו כמהנדס גנטי במכון וייצמן, החבר של כפרי היה אחד מהחיילים בחזית המאבק של 'אם תרצו'. הוא מספר שהוא התרתח כאשר ראה תערוכת אמנות בחולון, שתיארה את מסוקי הצבא הישראלי מפציצים אזרחים, וחיילים משפילים פלסטינים במחסומים. הוא מיד התקשר למייסד 'אם תרצו', רונן שובל, כדי להתלונן. למחרת, הוא כבר היה פעיל במשרה מלאה.
"אם הצבא עשה דברים כאלה, זה היה בסדר. בגלל שהתערוכה היתה אז עובדתית," העיר החבר. "אבל הצבא לא עושה את זה! הייתי בחי"ר, אז אני יודע".
למרות זעמו, החבר היה נחוש לדבר על הפקת 'מופע הקולנוע של רוקי' שהוא ותמיר כיכבו בה. "אתה יודע מה היה המחזה הזה בעצם?" הוא אמר לכפרי. "הוא היה סצינת הכרויות לגיקים!". הם פרצו בצחוק שובב, כאילו היו נערים שצופים בפורנו בעוד אמם עושה כביסה במרתף.
כפרי נזכר באחד מכיבושי 'מופע הקולנוע של רוקי' האהובים עליו. "היתה שמאלנית רדיקלית ששיחקה איתנו במחזה," הוא אמר.
"היא היתה כל כך רדיקלית שהיא חשבה שנעם חומסקי היה פשיסט," התערב החבר.
"כן, אז בכל מקרה, זיינתי אותה לילה אחד," התרברב כפרי. "ובזמן שאני מזיין אותה, אמרתי 'אה, את כל כך נגד ישראל, והכיבוש הוא כל כך רע. אוקיי!'. ואז, מיד אחרי שגמרתי, שלפתי אותו החוצה ואמרתי, 'מצטער, אין אורגזמה בשבילך!".
באותו רגע, בעוד אנחנו מביטים מסביב בחדר המלא בגברים בני עשרים פלוס שמצטופפים על הספות, משחקים עם הסלולרים שלהם ומחליפים טפיחות שכם משועשעות, זכינו בהבנה חדשה של הפונקציה המרכזית של 'אם תרצו'. התנועה אינה רק הביטוי מהשטח של כוחות ימנים בממשלה; היא מתפקדת גם כמפלט חברתי לצעירים חסרי כיוון, שאינם מסוגלים למצוא פורקן פרודקטיבי עבור האגרסיות העצורות שהם נושאים מהשירות הצבאי. סשנים ארוכים של פלייסטיישן וגליונות של Maxim פשוט לא הספיקו עבור הדחויים של מעמד הלוחמים הישראלי. הם היו זקוקים לקרב הרואי – אפילו אם המטרות היו חסרות הגנה ושוליות. וכך, הם זיהו אויבים בכל פקולטה ועמוד עיתון, מקווים להכניע את תחושת הבידוד שלהם באמצעות הגדרה מחודשת של עצמם כציונים הרואיים שהכריזו ג'יהאד על השוליים ה"אליטיסטיים". רגישותם ל"הטיה אנטי-ציונית" היא למעשה השלכה של חוסר הביטחון שלהם.
'אם תרצו' תוארה על ידי המבקרים ככנופיה מעוררת אימה של בריונים מסוכנים, אבל ברקע היומיומי יותר של "תאודור", ראינו את התנועה כפי שהיא באמת: חטיבת חנונים ממומנת היטב.
לאחר שרונן שובל הכריז בנאומו על ההסתערות הקרבה על אוניברסיטת בן-גוריון – "סבתא שלי היתה כל כך גאה לראות אותנו על העמוד הראשי של 'הארץ'," הוא הכריז – הבחנו בשתי נשים צעירות מורידות שוטים של ליקר על הבר. הלכנו לפגוש אותן.
"אתן עם 'אם תרצו'?" שאלנו.
"אתה מתכוון לפאשיסטים המגעילים?" אחת מהם שאלה.
"אנחנו שונאות אותם!" אמרה השניה.
לאחר תחקור ארוך, שכלל בדיקה של תעודות הזהות שלנו, הבנות האמינו שאנחנו לא חברים בתנועה ה"פשיסיטית", ורק אז ניאותו לשתות איתנו.
הבנות בסופו של דבר התנצלו על הבדיקה שעברנו, והסבירו כי חבר 'אם תרצו' ישב לידם בבר וניסה להתחיל איתן מוקדם יותר באותו ערב.
אחת הבנות תפסה בזרועו וצעקה עליו, "כשתהיה מוכן להפסיק להיות גזען צר אופקים, תוכל לדבר אתנו."
הפוסט התפרסם במקור בבלוגים של מקס בלומנטל ויוסף דנה.
תרגום: איתמר שאלתיאל, יוסף דנה ויוסי דוד
ותודה מיוחדת לדימי ריידר, על הערותיו המועילות.
מכון וייסמן?
וגם תמיר לא "מתייחס לשנות השבעים", אלא לסרט משנות השבעים שהפך לקאלט וגו'…
עד כאן מחלקת הגהה. על הפוסט עצמו אין לי מה להגיד. חזרתי מאכזיב א-פוליטי P-:
אוי. תוקן 🙂
עולה מכאן פרט מעניין: כדי להשבית את אם תרצו לחלוטין, כל מה שצריך לעשות הוא לארגן מרתון סרטי מד"ב "נדירים" בטלויזיה.
צפויה פעילות מופחתת בתקופת אייקון.
או לחילופין להשיג להם כמה כבשים בדחיפות. כמה מלחמות פרצו בגלל תסכולים מיניים.
הטיפוסים האלה היו דורשים להלביש את הכבשים, כדי שלא יפתו אותם
נ.ב.
ככל הנראה, אנקדוטה אמיתית (עיראק, אל-קאעידה, ימי המבזקנות בנענע)
להלביש אותן בחליפות מבד סטרץ' כסוף ומרצד, כן?
ולהשתמש בליפסטיק?
🙂
הערה קטנונית – "נצר למשפחה החילונית היחידה בהתנחלות הקיצונית קריית ארבע" – בקרית ארבע יש כ-40% חילונים, רובם עולים מחבר העמים אבל גם ישראלים במקורם. הטעות העובדתית הזאת קצת צורמת.
נדמה לי שהכוונה הייתה ליישוב היהודי בחברון ולא לקרית ארבע
אני לא בטוחה שזה קוהרנטי, אבל בעוד שנראה לי רלוונטי ולגיטימי לגמרי לחשוף את השוביניזם האינפנטילי שלהם ולקשר אותו לדעותיהם בעניינים מדיניים, הלעג על היותם חנונים חובבי רוקי עשה לי די איכסה
גם לי בהתחלה, אבל אז חשבתי על זה שוב. יש משהו נורא אנטי-הומני בחלק מהגיקים שיצא לי להכיר, במיוחד מזן הגיקים האפלים. את יכולה למצוא יותר מרמז לכך בכתבי היינלין, למשל, ובגדודי המעריצים שלו. ואיכשהו, זה התחבר לי היטב לתנועה הזו.
וזה לדעתי כבר דורש הרחבה לפוסט שלם.
מסכימה בהחלט.
היינלין חלאה, אבל אני לא בטוחה בכלל שמד"ב בכלל הוא יותר אנטי-הומני מכל ספרות פופולרית אחרת, ואפילו מכל ספרות אחרת. בכל מקרה, התיאור בפוסט בהקשר זה לא היה של איזה חובבי היינלין אפלים הם, אלא איזה חנונים פתטיים מגוחכים הם שהם חובבי רוקי.
אני לא חושב שמד"ב הוא יותר אנטי-הומני, אבל אני כן חושב שיש להרבה גיקים נטייה אנטי-הומנית. אני עוד זוכר דיונים בפורומים על אאוגניקה ועל הצורך לאסור התרבות של אנשים לא אינטיליגנטים.
ואני לא ראיתי את ה"חנונים פתטיים מגוחכים.. חובבי רוקי". אולי בגלל שאף פעם לא ראיתי את הסרט הזה.
נמאס לי כבר לשמוע פעם אחר פעם "היינלין פאשיסט" הוא לא, הדעות הפוליטיות שלו השתנו מספר לספר על פי הנטיות הפולטיות של אישתו הנוכחית לאותו הזמן, ובכלל בספרים שלו יש מסר ליברטני חזק יותר מכל דבר אחר.
דמיאן, אתה צודק לחלוטין! אני מאוד מעריך את היינליין, הכתיבה שלו מביטה אל לב החוויה האנושית, בן עם התמודדות עם מצבי דחק- ישוב והארצת כוכב לכת חדש, מעין מערב פרוע עתידני, או ליברטניזם של לאזרוס לונג הבועט בכל המוסכמות שהוא מצליח להשיג ידו עליהן. וגם לצד הצבאי-מלחמתי של המין האנושי, בלוחמי החלל, אשר הוא לא מתאר פאשיזם למען האמת, אלה משטר אחר, הנמנע מלהעניק זכויות ללא התחייבות. משטר הדואג יותר לקיום המין מאשר לקיום החופש.
אנחנו גם צילמנו את הגברים גברים:
http://www.youtube.com/watch?v=jevET6YuwmM&feature=search
אני חייבת לתקן ולהגיד שבעת מבצע "עופרת יצוקה" לא היו כרזות שמכריזות "ניפגש במילואים" וכו', אלו היו קריאות הסטודנטים בלבד.
חוץ מזה מאמר מעניין. תודה.
אני לא בטוח אם זה מה שהמושג אומר, אבל הפוסט נראה לי כמו אד-הומינם אם אי פעם ראיתי אחד כזה..
(כן, אני לא יודע בדיוק מה הכוונה באד הומינם, אבל אם זה מה שאני חושב שזה, אז זה מה שהתכוונתי לומר)
'אם תרצו' טועים כי הם חבורה של חנונים שלא מצליחים להשיג זיון.
טיעון נפלא שמתגלגל כמעט מייד ל "זונה של ערבים" מול "בתול פאשיסט עם רגשי נחיתות וזין קטן!"
אני עם קרן ובני. היה אפשר לכתוב את הכתבה הזאת בצורה שתשאיר את העניין הזה בסאבטקסט, ולא תשאיר טעם של "הלכנו למדוד את אם תרצו ושלנו יותר גדול".
אני מניח שגם בשמאל יש הרבה מאותגרי-חיים. לולא היה כאן לעג לפשיזיסטים, היה אפשר לקרוא את זה כפוסט חביב על הבנאליות של המחאה הפוליטית.
כן, נו, אמרו את זה קודם לפני, אבל באמת שהזן הזה של אגרסיית חנונים מיזוגנית מודחקת אפשר למצוא במידה שווה בימין ההיינליני ובשמאל הרדיקלי. רן מהריף ראף לא לבד.
זאת ועוד, בשמאל הם בעצם הרבה יותר נלעגים, כדרכם של מי שפיהם וליבם אינם שווים – לראות אנשים מפטפטים גבוהה-גבוהה על פמיניזם ושיווין ואז משתכרים ומטרידים הטרדות אלימות כל מי שנקרית בדרכם, זאת הקומדיה האמיתית.
לייק!
סליחה על החוסר בחוש הומור. בדרך כלל יש לי, אני מבטיחה. אבל זה לא קצת גיל 16 להאשים את המורה שהיא עצבנית כי היא לא קיבלה? או במלים אחרות, רטוריקה סופר מעצבנת יש לפוסט הזה.
לא לכולו, בעצם. ההתחלה היתה מרתקת.
אנשים שמעידים על עצמם שיש להם חוש הומור.
אני לא מסכים בכלל. כלומר, כן, שופטים כאן את 'אם תרצו' על פי כמה נציגים לאו דווקא מובהקים; וכן, זה נשמע כמו "הוא לא מזיין, ולכן מאונן". אבל נראה לי שכל מי שמבקש לראות בפוסט הזה התמודדות עם הטענות של 'אם תרצו' פשוט מצפה ממנו למשהו שהוא כלל לא ניסה להשיג. יש כאן תיאור, לא טיעון, ונראה לי שזה תיאור חשוב.
בתגובה שלי לקרן אמרתי כמה דברים על גיקים אפלים וחיבתם למשטרים אפלים אפילו יותר, אבל אני חושב שזו תנועה מעניינת, וכדאי להבין מי מרכיב אותה, גם אם הוא לא המייצג החד ביותר של טיעוניה. אולי אידיוט שוביניסט אחד אינו מייצג את רוח התנועה, אבל עשרות פעילים בלי אף אישה בחדר – כן, קצת. וזה מעניין כי נראה לי ש'אם תרצו' באמת נפלו לתוך ואקום מוזר בחברה הישראלית. כמעט משונה לכתוב את זה, אבל האנשים הללו אשכרה מנסים ליצור תנועת פעילים ששואפת לקונצנזוס. כלומר, הם מאמינים שיש לפעול כדי לחזק את הקונצנזוס החזק ממילא. זה מטורף. ואם מביטים בפורומים שלהם, בדף הפייסבוק של התנועה, רואים עד כמה זו תנועת נגד באופייה. תנועת נגד קונצנזואלית. וככל שאני מנסה לחשוב על זה יותר, כך נראה לי יותר שיש כאן משהו. אני לא יודע מה חושבים ראשי התנועה, אבל כשאני מנסה להבין מי הפעילים שלה אני נזכר תמיד באיזה טיפוס עצבני שישב בשיעורים של טניה ריינהרט ולא הפסיק להתווכח איתה על פוליטיקה. ואני חושב כמה מנודה הוא בטח הרגיש, וצודק, וכמה עוד כאלה היו, שלא דיברו, אבל הרגישו בדיוק אותו הדבר. אלה בדיוק האנשים שחשוב היה להם ללמוד, אבל לא הצליחו להפנים את שיטת גילמן לאינטלקטואליות מגניבה (במידה המזערית שזו קיימת); ואלה האנשים שמאתרים הטיה שמאלנית (!) בוויינט, וחושבים שצריך מתישהו לעשות משהו נגד שלטון השמאל בתקשורת. אז כן, מעניין אותי אם הם מזיינים או לא. לא כדי להלעיג אותם, אם כי זה גם כיף, אלא כי הם, כתנועה, מעניינים באמת. מגעילים, אבל מעניינים נורא.
נקודת המבט הזו על "אם תרצו" ממש מעניינת, בעיני. גם אותי התנועה הזו מרתקת כתופעה חברתית – בדיוק מהסיבה שציינת: אני חושב שהם מצליחים לזקק את התופעה הנפוצה של איש הימין שלמרות שדעתו היא הקונצנזוס (הם אפילו אומרים את זה!) מרגיש נרדף ומסכן.
אבל הפוסט הזה לא עושה זאת. לפחות לא בצורה טובה. הוא כתוב בצורה לועגת מדי ועם יותר מדי ניחוחות של התנשאות (במיוחד הסוף, בו שתי הבנות בבר מסכימות לשתות עם שני הגיבורים אחרי שהם דחו את אנשי אם-תרצו). אפשר לשלוף ממנו תובנות חברתיות מעניינות – ואתה באמת עושה את זה – אבל זה דורש לא מעט מאמץ.
אפשר גם לשלוף ממנו תובנות חברתיות על השמאל, דרך אגב (ואני מאוד מעריך את העבודה העיתונאית של בלומנטל בדרך כלל).
מסכים. אבל בעיני זה עדיין פוסט חשוב, גם במובנים שתארתי וגם במובן אחד שהשארתי בחוץ – האנשים האלה אשכרה יצאו לעשות תחקיר. זה אולטרה מגניב, וזה צריך לקרות יותר, לדעתי.
ניתוח חשוב ומלא תובנות ועניין. הבעיה היחידה היא שהוא נמצא בתגובות ולא עולה מרוח הדברים של הרשומה גופא.
באגף התובנות-שבעקבות-התובנות, נראה שעיקר ההבדל בין החנונים וה-social rejects של השמאל הסהרורי ובין בני-דמותם מה-"מרכז" הסהרורי הוא שהפנאטים שבשמאל רואים סוג של שליחות בהשארות בשוליים ואילו אלו מ-'אם תרצו' – מה שאתה אמרת.
כן, נו. ראי תגובתי ליובל 🙂
לפני שאני אגיב אני מעוניינת לציין שלדעתי אם תרצו יצאו בסיפור הזה מלשנים מטומטמים. לא מוציאים את הכביסה המלוכלכת אל התורמים, הם צריכים להיות כמה שיותר רחוקים מהנושאים הללו, הם תורמים ולא מנהלים. [עם זאת הדיון הציבורי משום מה לא נסוב סביב מה שאם תרצו אמרו אלא סביב מה שהתקשורת אמרה שהם אמרו].
כנראה שמתוך היותך אדם שמחזיק בעמדות הרחוקות ממה שאתה מכנה "קונצנזוס" אתה מפספס משהו גדול מאוד בקטע של אם תרצו, ואיזשהי תופעה תמוהה בחברה הישראלית בכלל.
יש הסכמה נרחבת ברחוב הישראלי לגבי הלגיטימיות של קיומה של מדינת ישראל, ולגבי כמה הנחות יסוד בנושא שמשותפות לרב המוחלט של האזרחים היהודים מן הימין המובהק ורוב הציונות הדתית [אורבך, לא כצל'ה] ועד השמאל הלא רדיקלי כאשר איזור החיוג של מרצ יושב על הגדר.
בעוד בקרב הציבור יש הסכמה נרחבת, במוקדי הכח שלא נבחרו על ידי הציבור- בתי המשפט, האקדמיה וחלק משמעותי של העיתונות התמונה שונה בתכלית. העיתונות מזגזגת בין הנחות היסוד של ההסכמה הרחבה לבין הנחות יסוד פוסט ציוניות, וחלק הארי של המחלקות למדע"ח ובג"צ לא רק שאינם נסמכים על הנחות היסוד הללו, הם גם נוטים לבוז להן ולכל מי שמביע אותן או פועל למענן. אתה אולי רואה בזה מן ביטוי בריא של השקפות אוונגרדיות, אבל הרבה אנשים משכילים רואים בזה הגמוניה לא בריאה ואפילו סוג של אוליגרכיה.
אני סטודנטית במחלקה לפוליטיקה וממשל בבן גוריון על כן אני רואה את עצמי מוסמכת להעיד בנוגע לפרשה שהעלתה את אם תרצו לכותרות. המציאות היא מאוד קרובה למה שהמחקר של אם תרצו מצא. במחלקה לפוליטיקה וממשל בבן גוריון הרבה סטודנטים שממוקמים ימינה ממרצ לא מרגישים בנוח, מפחדים להביע את דעתם, נרתעים מלעשות מאסטר במחלקה מחשש שיתקעו אותו אם הוא לא יהיה מספיק אנטי ציוני/ פוסט מודרניסטי/ מרקסיסטי ויודעים שאין להם שום סיכוי לקריירה אקדמית במחלקה הזו. אם תרצו לא נלחמים רק למען ההשקפה הציונית המיינסטרימית אלא למען הזכות של אנשים שמחזיקים בה לקחת חלק פעיל במוקדי הכח, לצערי הרב הם עושים זאת בצורה אווילית.
תיאור ולא טיעון… זו שגיאה מוחלטת לתאר ככה את הפוסט זה.
תיאור הוא נייטרלי ונטול פניות. אם קראת פעם תכנים אנתרופולוגיים, זה תיאור. מה שהלך כאן בפוסט זה לחלוטין טיעון. לא קוהרנטי במיוחד, לא ענייני מי-יודע-מה, אבל טיעון פר-אקסלנס.
תיאור הוא ניטרלי ונטול פניות? באיזה עולם?
קראתי את הפוסט ונהניתי, אבל אז הגעתי לפסקה שבה "הבין" הכותב מי הם "אם תרצו" ואז הבנתי מי כתב את הפוסט: שמוק מתנשא שהחליט לחפש איך לקטלג את "אם תרצו" בצורה מלעיגה על סמך שלושת האנשים איתם דיבר.
אה, רגע, לא? אופס, כנראה שגם אני קופץ למסקנות.
(דיסקליימר: אין לי קשר ל"אם תרצו" והם מגעילים אותי)
ספציפית דווקא עליך עומר הייתי מאמינה שתגמור מהר…
העפתם מבט בקוד של האתר?
למה יש שם הפניה לקצת יותר מארבעמאות אתרים עם שמות פורנוגרפיים למדי?
זה פסיכי. אני לא מבין מה הקטע.
רע לתפארת, וקל מדי. הניסיון השקוף לדה-לגיטימציה עושה בדיוק את ההפך.
אני סטודנט בבן גוריון. לא מתעסק בפוליטיקה למרות שלומד באחת המחלקות שנחשבות למעוז הסמול העוכר ישראל ימח שמו כהנא חי.
בתחילת השנה היה דוכן של "אם תרצו", עם עוד כל מיני דוכנים פוליטים והתנדבותיים. ניגשתי לשמוע מה העניין. אותו תמיר שמוזכר בכתבה הרצה לי בחום על הנושא של מרצים אנטי-ציוניים. פייר? לא היה שם משהו קיצוני או לא הגיוני.
יצא לי לקחת איתו כמה קורסים, וככה, בהפסקות לפני, יצא לי לשמוע אותו מדבר. מצד אחד אהבתי נורא את הפוסט, מצד שני לקשור לו אידיאולוגיה מתוחכמת זה קצת off the mark.
כי האיש- עתודאי. לא סתם עתודאי- עתודאי של מדעי החברה, אם תהיתם לאן הולך תקציב הבטחון וזה. קיבלתי רושם די מבוסס על זה שהילד רק מנסה להיות מרדן בהתאם למסגרת שבה הוא נמצא- ימני בבן גוריון השמאלנית ודפ"ר בצה"ל.
לא להתרגש.
תדמור וכל אלה, זה קצת סיפור אחר. אם כי גם שם אני לא לגמרי בטוח באשר לבינה הקיימת אצל אנשים שחושבים שאפשר לשנות סילבוס וקורס שלם בחודש.
טוב נו.
תעוד מדהים. תודה.
אח, אח. כמה חבל. איזו מלכודת קלאסית, וכמה קל לראות אותה, ובכל זאת נפלתם אליה כל כך חזק. הנפילה, עם זאת, כואבת לכולם. כי זה מקרה קלאסי של הפוסל במומו פוסל, והעיוורון המסמא של הפוסט הזה הוא מה שכואב באמת.
לפני זה, בואו נבהיר: אני שמאל. לרוב רדיקלי. ובכל זאת אני לא יכול להתעלם מהעובדה (הצודקת, יש להודות) שלחבר'ה כאן (שאיש לא טרח להגיד להם שהם און דה רקורד, וגם זה לא בסדר) יש כמה טיעונים לא רעים בכלל. אני לא מסכים איתם, אני חושב שהם פאשיסטיים, אבל אני חושב שהטענות שלהם שוות דיון מעמיק ואינטיליגנטי, ולא לצחוק על האין-בחורות שיש בחדר.
לא, כי פשוט זה לא שבר רפאלי מגיעה לכל המפגשים של חד"ש.
מפלגות קיצוניות, כמו דתות, כמו כתות, אוספות אליהם בעיקר ילדים אבודים. לפעמים זה נוח כשאומרים לך מה לחשוב. זה לא חדש. אבל לבוא ולצחוק על חובבי המד"ב שבכאן? וכי למה? כי כשהשמאל מתארגן אנחנו רואים את הקולקציה החדשה של מעילי העור? כולנו אחר כך יוצאים אל ההארלי שלנו והולכים אל הבלונדינית המחכה לנו בבית?
כנסים של השמאל, עם כל הניסיון להגחיך את אנשי הימין האלה (ימין מאוד מתון, אגב, כבר שמעתי התלהמויות הרבה פחות מנומקות והרבה פחות הגיוניות) הם מראה שלנו. בול. אחד לאחד. כי אם נארגן כנס כזה של השמאל, אחוז הבנים-בנות יהיה שם בדיוק אותו דבר. גם אחוז המגניבות.
הדעות שלהם, קיצוניות ככל שיהיו, לא ראויות להגחכה. הן מנומקות לא רע, והם גם לא טועים: השמאל הקיצוני והרדיקלי הוא אכן אנטי ציוני ולרוב הוא גם אנטי ישראלי. לפעמים גם בצדק. אבל להגחיך אותם סתם בלי לתת להם את הזכות להגיב, ועוד על מה? על זה שאין בחורות? גרמתם לעצמכם להיראות זוועה. הם, דווקא מתוך הפוסט שניסה להגחיך אותם, יצאו הרבה יותר בני אדם מכם.
"אחוז הבנים-בנות בשמאל הוא בדיוק אותו דבר"? מה? בכל כנסי השמאל שאני הגעתי להם היו כמויות דומות של גברים ונשים (אולי יש עוד המון כנסי שמאלניים סודיים לבנים בלבד שאליהם לא הוזמנתי, אך אני מפקפקת). וכן, ודאי שיש חשיבות ורלוונטיות להרכב המגדרי של התנועה ("האין-בחורות שבחדר"). אם כי הצגת הנקודה בפוסט ברוח ה'אנחנו משיגים בחורות והם לא' אכן מרתיחה.
את יודעת מה? בסדר, בואי נגיד שיש חמישים-חמישים מבחינת בנים-בנות. זה לא האישיו. ולהפוך את זה שאין או יש בנות לאישיו (והרי לא מתייחסים אליהן כאל כמין שחושב אחרת, אלא רק לרמוז שלבנים האלה אין את מי לזיין, אם להיות בוטה) מגחיך את השניים שכתבו את הפוסט הזה. וזה נראה רע. רע מאוד מאוד.
אני הייתי פעילה בשני ארגונים ירוקים ובשניהם היה רוב מוחץ של בנות. חזרתי עכשיו מערב גיבוש של תא פעילים ירוק, יחס של אחד לחמש. אז מה זה אומר? אולי שפעילות סביבתיות הן עקרות בית נואשות שמחפשות תעסוקה?
עבור כותבי הבלוג כל ערכי השיוויון תופסים עד שזה מגיע למישהו שחושב אחרת, שזה די מצחיק כי זה בדיוק מה שקורה במחלקה לפוליטיקה וממשל בבן גוריון.
האבחנה שבארגונים ירוקים יש יותר נציגות לנשים מעניינת כמו האבחנה שבארגונים פשיטיים יש נציגות מוחלטת למין הגברי. מאיפה הבאת את עקרות הבית הנואשות?
ודוק, בשני המקרים מדובר באבחנות נקודתיות בלבד.
ואחסוך ואתייחס גם לתגובה מלמעלה. הקונצנזוס לגבי זכות קיומה של מדינת ישראל חלש בתקשורת, אקדמיה, בתי משפט וכו'? הא?
לגבי עניין המגדר אני אסביר בדיוק מה מפריע לי. זה שהאבחנה המגדרית מעניינת זה דבר אחד. לעומת זאת תקיפה של ארגון על סמך זה שיש בו רק גברים נושאת בחובה הנחה סמויה שיש משהו לא בסדר במין הגברי, אם היתה מתבצעת תקיפה דומה על ארגון שמורכב רק מנשים כולם היו מזדעקים על השוביניזם.
בקשר לתגובה למעלה, באקדמיה שאני מכירה באופן מובהק אין קונצנזוס לגבי זכות קיומה של ישראל כ"מדינת היהודים". בבג"צ הקונצנזוס הזה מוטל בספק, אבל מה שיותר בעייתי היא היחס של בג"צ לגביי הנחת היסוד שקיומה של ישראל בתור "מדינת היהודים" הוא מעל זכויות היסוד שמקובעות בחוקים במסגרת של אותה מדינה. המלחמה של בג"צ על הזכויות אולי נשמעת כמו דבר יפה, אבל רוחב היריעה של שיח הזכויות מאפשר לבג"צ להתערב בכל דבר. במידה רבה בג"צ לא מקבל את המרות של הבוחר הישראלי [והציוני] ומתערב בהחלטות ממשלה בצורה שאין לה אח ורע בעולם.
לגבי התקשורת, הארץ, עיתון האליטות, זה עיתון שמערער באופן מובהק על זכות קיומה של "מדינת ישראל" כמדינה יהודית. בתקשורת היותר מיינסטירימית [אני מוציאה את ישראל היום מן המשוואה], המצב יותר מורכב. התקשורת המיינסטרימית לא יכולה להיראות כקוראת תיגר על הרעיון של ישראל כמדינת היהודים כי היא מוצר שצריך להימכר, אבל בקריאה ביקורתית ניתן לראות שהיא מנסה להטמיע בציבור הקוראים כל מיני תפיסות שאינן מטיבות עם הרעיון. הכותרות השקריות והחוזרות על עצמן לגביי מה שאם תרצו אמרו הן דוגמא מצויינת. להרחבה בנושא אפנה אותך לאתר לאטמה, אתר שהביקורת שלו על התקשורת מימין משרטטת שורה של דפוסים בהם התקשורת משבשת ומסתירה אינפורמציה בכדי להטמיע בצרכני התקשורת את השקפתם, השקפה שהיא לעיתים קרובות פוסט ציונית.
תיקון- הארץ… מערער באופן מובהק על מדינת ישראל כ"מדינת היהודים" [סמנטיקה חשובה כאשר הדיון מתבצע בכתב…].
אני לא מסכים עם הקביעות אבל את שמה לב שהחלפת טיעון? קודם טענת שהגופים האלו שוללים את זכות קיומה של מדינת ישראל, עכשיו את טוענת שהם שוללים את מדינת ישראל כמדינה יהודית. את מודעת להבדל? כי לפי דבריו אני כלל לא בטוח בכך.
סלח על כך שאני משתייכת לאנשים שנמצאים בתוך ההסכמה הרחבה שדיברתי עליה קודם, אבל מבחינתי מדינת ישראל זהו שם נרדף למדינת היהודים, ברגע שהיא הופכת לדו לאומית או למשהו מהסוג הזה היא כבר לא מדינת ישראל אלא משהו אחר, ומשהו שלטעמי בסופו של דבר יחזיר את היהודים לעמדה הקודמת שלהם- ילד הכאפות של העולם. מבחינתי הרעיונות של מדינה דו לאומית ומתן זכות שיבה פיזי מהוות שלילה עקיפה של זכות קיומה של מדינת ישראל. מדובר בשלילה מתוחכמת שחלק מהמחזיקים בה לא רואים בה כשלילה, וברמה התיאורטית מדובר ברעיונות נורא יפים שלא שוללים אף אחד ורק מקבלים את כולם, אבל כשמגיעים לרמה המעשית מדובר בחיסולה של מדינת ישראל- לא במהפכה גדולה אלא בגסיסה איטית וכואבת.
אולי זה עושה אותי בעיניך פשיסטית או מטומטמת ש"לא מודעת להבדל" או סתם לא נאורה, אבל זאת ההשקפה של רוב היהודים במדינת ישראל [אולי לא כולם מנסחים את זה כמוני, אבל בשורה התחתונה זה אותו הרעיון], וההשקפה של רוב היהודים במדינת ישראל היתה נקודת המוצא ממנה התחלתי את הדיון. בהתחשב באנשים שהיו צפויים לקרוא את התגובה הזאת אולי הייתי צריכה לפרט את הנחות היסוד בכדי להפוך את הטיעון ליותר נהיר, אבל לעשות זאת נראה לי יומרני וארכני.
את לא פאשיסטית בגלל שזה מה שאת חושבת. את פאשיסטית בגלל שהפכת את זה לאמת שמי שלא חושב ככה צריך להשתיקו. יש הבדל בין להגיד "אני חושבת שישראל יכולה להתקיים רק כמדינה יהודית" לבין להגיד "מי שחושב שישראל יכולה להיות משהו אחר הוא עוכר ישראל, בוגד רוצה בהשמדתה".
ואין שום דבר ארכאי ויומרני בלהבהיר כוונות. אני קורא משפט אני מבין מה שכתוב בו לא תמיד רואים את ההנחות הסמויות שמאחוריו. וב"לא מודעת" נתתי לך קרדיט.
כמה קלאסי….שני אנרכיסטיים משתמשים במרמה ושקר כדי לנסות להפילני בפח.
וכאר זה לא הצליח הם משתמשים בעריכה מוטה ולה הוגנת ואפילו שקרים של ממש
א. הסיפור על בקב אחרי רוקי: אמרתי שחשבתי לעשות כך, אבל יש להבדיל בין פוליטיקה לחברותיוית.
ב. אני ציינתי בנושא פאמניזם את המשפט המלא הבא :"אני פמניסט, אם אישה תכה אותי, אני הרי אמור לחשוב שהיא שווה לי בכל מובן? אז אני אכה אותה בחזרה כמו שגבר הייתי מכה בחזרה.
יום טוב
אלה הדוגמאות שלך לעריכה מוטה?
לפני שאני מוסיף את מה שיש לי להוסיף, הערה כללית: אדם לרוב נדרש לטיעוני אד-הומינם כאשר שאר הטיעונים שלו, לגופו של עניין, חלשים במיוחד. במיוחד כשמדובר בהשמצות, ובעיוות של השיחה שהתרחשה שם.
מה שתמיר אמר, ואני הסכמתי, היה שלמרות השוני העצום בדיעות בנינו לבין הבחורה (שהיא גם ידידה טובה), אנו רואים את האדם ולא את הפוליטיקה- ולכן אפשר להתווכח קשות, ועדיין להיות חברים. כי, בסופו של עניין, בין אנשים אינטיליגנטיים רב המשותף על המפריד. שאר התוכן אפילו לא שווה התייחסות, מפאת אי התאמה לא מבוטלת בין הטקסט למציאות.
הכותב גם שכח להוסיף שאמרתי לו שחשוב לי להיות במקום שבו יש מגוון של דיעות, ושבמקרים שכולם חושבים באופן דומה (גם אם אני מסכים עם כולם!), אני חש באי נוחות. ושמכאן ההזדהות שלי עם עם הדרישה של "אם תרצו" לפלורליזם באקדמיה, ושאני רואה במחלקה ללא השקפות ציוניות מחלקה פגומה, בדיוק כמו אחת שאין בה דיעות פוסט-ציוניות. לא מפתיע, זה היה מקלקל את התיזה. גם העובדה שציינתי בפניו שחתמתי על הסכם איילון נוסייבה, ושהייתי עושה זאת שוב היום לא צויינה. כמו גם העובדה שאני רואה בימין הקיצוני גורם שהוא לא פחות פוסט-ציוני מהשמאל הרדיקלי. מעניין למה?
"אם הצבא עשה דברים כאלה, זה היה בסדר. בגלל שהתערוכה היתה אז עובדתית," העיר החבר. "אבל הצבא לא עושה את זה! הייתי בחי"ר, אז אני יודע". מדובר ברדוקציה מעט קיצונית, שלא לומר מעוותת ונגועה בחוסר יושר של דברי. בתמצית:
(1) התערוכה עסקה בהשמצות חסרות בסיס, דוגמת האשמת צה"ל בהרג מכוון של אזרחים, והצגת גדר ההפרדה כמי שנועדה למנוע מעבר של חולים ותלמידים- ללא קשר לפיגועי התאבדות. אני יודע את זה מתוקף היותי אזרח ישראלי (בעיקר) וגם כחייל קרבי בצה"ל.
(2) בכל מקרה, לא הייתה לי בעייה עם התערוכה במידה והייתה מתבצעת במימון פרטי ולא במימון עיריית חולון.
(3) כמו שאמרתי, ונשמט מהטקסט, אם צה"ל היה פוגע באזרחים במכוון, להנאתו, לא רק שלא הייתי משרת בצבא- אלא שהייתי נלחם נגדו אקטיבית.
הכותב גם לא היה ער, כנראה, לעובדה שיש לנו גם חיים ולא רק פעילות פוליטית. כך שלא ראיתי צורך להטיף ציונות ל"סטודנט מארה"ב", ורציתי לדבר על ענייני היום-יום. מין שיחת גברים של הומור קולג'ים בין זרים בפאב.
ד"א, הניסיון להציג אותי כחייל חי"ר קשוח ובו-זמנית כחנון חסר חיים לוקה בסתירה פנימית. לא מפתיע, בהתחשב בכך שהפוסט נועד להכפיש, ולא לנהל ויכוח אינטילגנטי. חבל שכך, זה מוריד את רמת הויכוח לרמה ילדותית משהו, והופכת אותו למשעמם. את התגובה הנ"ל כתבתי מסיבה אחת: נראה שיש כאן אנשים אינטיליגנטיים. הם עוד עלולים לחשוב שמה שכתוב כאן מייצג נאמנה את המציאות, וזה לא כך (למען האמת, אני חרד יותר לפגיעה בתדמית הגיקים מאשר לפגיעה ב"אם תרצו"). הכותב דיבר עם שני אנשים בדיוק מהתנועה, שהם היוצא מן הכלל שממש לא מעיד על הכלל, ובחר להשליך את דמותם הדמונית, כפי שהיא קיימת בדמיונו בלבד, על כלל החברים. מה לעשות, זאת תכונה אופיינית מאד לאנשים קיצוניים- ולא משנה מה האידאולוגיה.
ואסיים בנימה אישית: אם מטרת הכותב הייתה להכפיש על-מנת להרתיע אותי ואת חברי מהשתתפות בפעילות התנועה, אז אני מצטער לאכזב. אני אמשיך, ובענק. הדבר היחיד שמצער אותי הוא שהשחתתי את זמני לריק על אדם שאינו ראוי לכך.
אני מבין שאלו לא דוגמאות טובות מספיק לעריכה מוטה.
או שאין לך מה להגיב?
להגיד אין אורגזמה בשבילך אחרי שאתה גומר זה אונס.
לא העלמת מס או חצייה באדום?
הבנתי מה הבעיה, הפוסט הזה הוא ערבוב של (1) אתנוגרפיה בסיסית של פעילי אם תרצו שמסקנתה 'הם שונים מאיך שמדמיינים אותם – חנונים ולא מפחידים, מגעילים ולא ערכיים' עם (2) השמצה של פעילי אם תרצו על זה שהם מגעילים ו(3) השמצה של פעילי אם תרצו על זה שהם חנונים.
3 מעפן בפני עצמו, ואילו 1 ו-2 הם לגיטימיים ומעניינים בפני עצמם, אבל לא משתלבים טוב יחד.
בדיוק! סידרת לי יפה את הפוסט עכשיו בראש. תודה.
הדבר הגרוע ביותר שקראתי פה, מתאים יותר לפרסום במעליב או אדיוט אחרונות.
הפוסט היה מעניין בעיני. במפגש הבלוגרים של "לא נסתום" חשבתי לעצמי, יא אללה, איזו חבורה של גיקים אנחנו, בטח הכנסים של "אם תרצו" מלאים גברים מסוקסים עם שרירים וסכין בין השיניים ואמונה יוקדת בעיניהם (נשים דווקא לא דמיינתי שם. אני חושב שנוכחות של נשים היתה מרגיעה אותי מיד).
לכן זו היתה חוויה נחמדה ומעניינת לגלות מי הם באמת, ושאחד מהם היה בקאסט של רוקי, ממש כמוני (כמעט. בסוף לא השתתפתי אפילו פעם אחת. אבל ידעתי את המלים. טוב, רק את השירים).
זה בשבילי סיום אופטימי ליום בו קראתי את הפוסט המרתק של שלום בוגוסלבסקי ודי נבהלתי. אם אלו החיילים של משה קלוגהפט (http://www.hahem.co.il/scissors/?p=100), המצב לא כל כך נורא כמו שחשבתי. תודה.
גם לי לא נעמה נימת ה"הא הא, איזה חנונים חובבי רוקי" שהשתמעה. אבל חשוב יותר – איך הם יוצאי רוקי ואני לא מכירה ואתם? ואיך אותה "שמאלנית רדיקאלית" לא מיהרה להגיב בבעיטה מכוונת היטב?
בנוסף, לפי התקדים שקיבלנו לאחרונה, אם כפרי אמר לאותה שמאלנית להניח שהוא לא ימני רדיקאלי, הרי שאנס אותה.
פוסט מצוין. אם תרצו זו בדיחה. חבורה של ילדים דחויים שמרגישים חזקים יחד.
אני בספק אם תמיר כפרי אי פעם זיין מישהי. במחלקות בהן הוא לומד כבר יצא לו שם של בודה סיפורים מקצועי ואדם לא משכיל בלשון המעטה.
ללא ספק הפוסט המתנשא והדוחה ביותר שקראתי בזמן האחרון.
א. דוד הורוביץ קיבל את פרס ישראל למדעי החברה. כתבה עלובה בהפינגטון פוסט לא תצליח למזער את כל העבודה המרתקת שלו בתחום. ממליצה בחום לקרוא קצת מכתביו (כן, אפילו שהוא ימני). ה"freedom center" שהוא הקים מבורך בעיני.
ב. קצת מצחיק אותי שהתיאור המרכזי שלכם לפעילי "אם תרצו" הוא "חבורת גיקים שלא מצליחים לזיין" כשלפעילים המרכזיים בתנועה הזו יש משפחה וילדים.
ג. במקום להתייחס בענייניות לטיעונים של "אם תרצו" לנסות לקעקע אותם אישית (או כפי שמישהו הזכיר כאן בתגובות – "אד הומינם"), זה כל כך תחילת המאה הקודמת. לא התייחסתם לאף טיעון שלהם.
ד. מה רע ב"מופע הקולנוע של רוקי"?
ה. המשפט "סטליניסט לשעבר, נראה כמו המודל הטבעי לחיקוי עבור 'אם תרצו' " הוא פשוט אבסורד. אני מציעה שתטרחו לקרוא קצת על ה"מצע" של סטלין ולעומתו את המצע של "אם תרצו", לא תמצאו נקודת דמיון אחת. דווקא בתקופתו של סטלין, ביקורת על תכנים באקדמיה הושתקה מיידית.
ו. התגובה של הבנות מהשולחן השני רק גרמה לי לחבב יותר את אנשי "אם תרצו" ולסלוד מאנשים שטחיים, רדודים, שמקטלגים אנשים אוטומטית כ"פאשיסטים" לפי העמדה הפוליטית שלהם. *זה* פאשיזם אמיתי.
ז. בשיחות עם פעילי מרצ, העבודה, הירוקים, קדימה והליכוד שמעתי משפטים שוביניסטיים ודוחים בהרבה. האם אדם אחד מעיד על אופיה של קבוצה שלמה?
* הכותבת אינה חברה ב"אם תרצו" ולחלוטין אינה מסכימה עם צעדי התנועה הזו (פניה לתורמים ברחבי העולם היא סכנה) אבל כתבות זחוחות ואיומות כמו זו גורמות לה לחשוב על זה מחדש.
יום טוב
בהתחשב בעובדה שפאשיזם הוא עמדה פוליטית, לקטלג אנשים אוטומטית כ"פאשיסטים" לפי העמדה הפוליטית שלהם זה, איך לומר, הגיוני.
לאומנות פשיסטית מבוססת על עוינות לאידאולוגיות המציבות נושאים שונים (מגדר למשל) מעל הלאום. שלילת אנשים לפי ההתייחסות השונה שלהם ל"איך צריכה המדינה להיראות" מאפיין משטר פאשיסטי ולאומני. הגיוני? אולי. ראוי לגינוי? מאוד.
יש עוד נקודה במה שכתבתי שאתה מעוניין להתייחס אליה?
^זו אני.
"שלילת אנשים לפי ההתייחסות השונה שלהם ל"איך צריכה המדינה להיראות" מאפיין משטר פאשיסטי ולאומני" למי את מתייחסת במשפט הזה, אם מותר לי לשאול? כלומר – מי הם אלו ששוללים?
יש לי עוד שתי הערות קטנות:
דיויד הורוביץ, שמוזכר בפוסט, הוא לא דוד הורוביץ זוכה פרס ישראל. הראשון הוא יהודי אמריקאי השייך לזרם הניאו-קונס, והשני הוא ישראלי שנפטר ב-79', ואכן זכה בפרס ישראל ב-68'. הראשון כתב את הספר The Professors, השני לא.
ההתאמה של הורוביץ (דיויד האמריקאי, לא דוד הישראלי) ל-"אם תרצו" לא נובעת מהיותו סטליניסט לשעבר, אלא מהדברים שמצוינים לפני כן: "…קמפיין "מגילת הזכויות לאקדמאים" הכושל שלו, שהיתה מאפשרת לסטודנטים ימנים לתבוע את הפרופסורים שלהם, והמגזין Islamofascism Awareness Week …"
קודם כל תודה על התיקון, באמת התפלאתי באיזו חוצפה מישהו משמיץ את דוד הורוביץ בצורה כזאת.
לא מכירה את השני, ולא מצאתי אף אזכור באינטרנט לקמפיין מגילת הזכויות לאקדמאים, אבל התיאור "מאפשרת לסטודנטים ימנים לתבוע את הפרופסורים שלהם" נשמע לי פשטני להחריד. (למה שלא יתאפשר לסטודנטים ימנים לתבוע את הפרופסורים שלהם? "מותר" לכל סטודנט בלי שום קשר לעמדתו הפוליטית. השאלה היא אם יש קייס. אם הארגון שלו מסייע משפטית לסטודנטים ימנים כשיש עילה לכך, אני לא רואה את זה כמשהו בעייתי)
לגבי "שלילת אנשים לפי ההתייחסות השונה שלהם ל"איך צריכה המדינה להיראות" מאפיין משטר פאשיסטי ולאומני": אלו ששוללים, במקרה הזה, הם ללא ספק המתנגדים ל"אם תרצו". גם אם האג'נדה שלהם לא תואמת לשל הבחורות במאמר, זה לא הופך אותם אוטומטית לכוחות האופל שצריך להתרחק מהם\פאשיסטים. ובמקרה הזה "אם תרצו" העמידו את ההטיה הפוליטית מעל ללאום (גיוס תרומות לאקדמיה, מה שגורם לחיזוק המדינה) גם אם זו לא היתה הכוונה שלהם.
שני: פליק-פלאק אחד רחוק מדי.
אם האקדמיה חותרת תחת המדינה, הרי שגיוס תרומות לאקדמיה כזאת *מחליש* את המדינה, ומכך יוצא שפגיעה בתרומות לאקדמיה האנטי-ציונית (לשיטתך) דווקא *מחזקת* את המדינה. לא הטיה פוליטית מעל לאום ולא בטיח.
אם כבר נגזר עלינו להתעמת עם פאשיסטים, אי אפשר לבקש לפחות פאשיסטים גאים, שעומדים מאחורי המילים והאמונות שלהם ולא מנסים לטשטש את כוונותיהם באקרובטיקה מילולית נפתלת?
"שלילת אנשים לפי ההתייחסות השונה שלהם ל"איך צריכה המדינה להיראות" מאפיין משטר פאשיסטי ולאומני" – האם זה לא מתאר את אם תרצו וחבורתם? הרי אם אינני רוצה מדינה יהודית בלבד, אני הופך לעוכר ישראל בוגד.
השוללים את אם תרצו שוללים את השלילה הזו. יש הבדל.
מרמיט –
האקדמיה לא מורכבת רק ממדעי החברה. חלק גדול מאוד מהתרומות הולך למחקר בתחומי המדע, ולכן בכל מקרה גיוס תרומות לאקדמיה מחזק את המדינה. בזה ש"אם תרצו" פונים לתורמים וגורמים להם לחשוב פעמיים, הם מחלישים אותה. אז כן, במקרה הזה ההטיה הפוליטית שמפריעה להם למעשה פוגעת במדינה ובמשאבים שלה (גם אם זו לא היתה הכוונה שלהם) ולכן אני באופן אישי מתנגדת להם.
אני בהחלט מבקשת להתמודד מול פאשיסטים גאים, שעומדים מאחורי המילים והאמונות שלהם, ולכן אשמח לקבל הסבר פשוט: למה לא לחקור את תכני הלימוד המועברים באונ' בן גוריון, ולנסות להוסיף תכנים שונים במידה ויש הטיה פוליטית? האקדמיה אינה במה פוליטית ולא צריכה להיות כזו.
אור – במקרה הזה, הבחורות שסירבו לדבר עם אנשים שהשקפתם לא תואמת את ההשקפה האישית שלהן וכינו אותם אוטומטית "פאשיסטים" לא היו מ"אם תרצו". וזה מגעיל אותי. המקרה ההפוך מגעיל אותי באותה המידה.
שני – האם הסתכלת פעם על ה"דו"ח" של אם תרצו? ראית מה נחשב אצלהם לטקסט סמולני אנטי ציוני בוגדני? טסקטים כמו "קהילות מדומינות". נחרת בוז היא תגובה נדיבה מידי.
ומישהו מונע לחקור? הנה אם תרצו "חקרו" – הסילבוסים הם חומר גלוי לציבור, ורק במוח השל אם תרצו ודומיהם הם "אנטי ציוניים".
ושוב ההקבלה שלך פשוט לא עומדת
שני –
לגבי דיוויד הורוביץ, פשוט גגלי David Horowitz. אם את רוצה לקרוא על מגילת הזכויות לאקדמאים יש לינק שאפשר ללחוץ עליו, או שגם אפשר לגגל Academic Bill of Rights.
אור – לא אכפת לי מה נחשב אצלם לטקסט סמולני אנטי ציוני בוגדני, לקרוא להם "פאשיסטים" במקרה הזה זו טעות.
אם תרצו לא "חקרו" שום דבר וקשה לי להתייחס לחקירה שלהם ברצינות. חבל לי שבארץ אין שום פיקוח על תכני הלימוד באקדמיה, למען האקדמיה ולא למען שום גוף פוליטי.
זה רק אני או שהכותב דיבר עם אנשים בלי לומר להם שהם און-רקורד ואז כתב עליהם פוסט מרושע בלי לבקש תגובה, ואז בא להרצות להם על אתיקה?
זה אומר עליו הרבה יותר מעל החבורה המדוברת.
צודק.
המהימנות של הדברים היא בספק.
אני מכיר את התנועה, מכיר את תמיר, נכון, הוא נוטה לדבר הרבה אבל לנסות לקשר את כיבושיו בחדר המיטות לפעילותו בתנועה זה בגדר אינוס של הדברים.
כדי לכותבי הכתבה לחשוב על פרסום התנצלות רשמית כלפיו וכלפי המופיעים בכתבה.
מלבד זאת, שידעו שהכתבה הזו עצמה יכולה לשמש כבסיס לתביעה של הוצאת דיבה כנגדם…
באשר הן לא לשכב עם התמיר המדובר
זה אדם דוחה שחושב רק על עצמו ולכן עדיף שיאונן ולא יפגע ויאנוס נשים
"שלילת אנשים לפי ההתייחסות השונה שלהם ל"איך צריכה המדינה להיראות" מאפיין משטר פאשיסטי ולאומני" למי את מתייחסת במשפט הזה, אם מותר לי לשאול? כלומר – מי הם אלו ששוללים?
זו היתה תגובה לשני. פרסמתי אותה שוב במקום הראוי.
שני:
א. הלהטוטנות המילולית שלך ראויה לציון, אבל לא מחזיקה מים. לא משנה כמה פעמים תגידי "הכל עובר עליכם", לא תצליחי להפוך את התמונה. לפאשיזם יש הגדרה מילונית ידועה. אם תרצו עונים עליה, הפוסט-ציונים לא.
ב. לשאלתך: "למה לא לחקור את תכני הלימוד המועברים באונ' בן גוריון, ולנסות להוסיף תכנים שונים במידה ויש הטיה פוליטית?"
יאללה, בכבוד. אבל החקירה צריכה להתבצע בכלים אקדמיים, במסגרת האקדמיה, ולא על ידי לחץ פוליטי של קומיסרים. נראה לך שהתיאוריות הפוסט-לאומיות מופרכות? תפריכי אותן בכלים אקדמיים, לא במסעות הסתה פופוליסטיים ודמגוגיים.
כמו שציינו רבים וטובים לפניי, פוסט-לאומיות היא הטרנד הנוכחי בפקולטות למדעי החברה לא רק בישראל, אלא בכל העולם, גם במקומות שאין להם דבר וחצי דבר עם הציונות.
למה? כי האנשים שהעלו את התיאוריות האלה הצליחו להוכיח [עד כמה שאפשר להוכיח משהו במדעי החברה] שהתיאוריות הלאומיות שקדמו להן התבססו על הנחות יסוד שגויות.
ככה זה עובד באקדמיה: תזה, אנטי-תזה, וכל הג'אז הזה. לא מודעות בעיתונים והסתת המונים.
ג. באותה רוח, הפקולטות לכלכלה נשלטות על ידי נאו-ליברלים שמעלים לי את הסעיף. לא ראיתי שהשמאל פרסם מודעות בדרישה להדחת מרצים על רקע אידיאולוגי.
ד. או בקיצור:
http://www.popup.co.il/?p=6521
א. הלהטטנות המילולית באה דווקא מהכיוון שלך. לא מעניין אותי על סמך מה קבעת ש"אם תרצו" שמים את הלאום מעל לכל ושוללים את כל מה שנוגד את הלאומנות שלהם, אבל במקרה הזה זה פשוט לא נכון. הסברתי למעלה למה. ויש לי גם המון ביקורת על "אם תרצו", לא ברור לי איך הדיון התדרדר לרמת "אם תרצו מול הפוסט-ציונים": יש גם באמצע.
ב. מסכימה לחלוטין, אבל האקדמיה היא גוף ציבורי. צריך לתת לציבור את אפשרות הבחירה. מהסתכלות קצרה בסילבוס של מחלקות למדעי החברה באב"ג זה לא המצב: קורס הבחירה היחיד במחלקה לפילוסופיה שנוגע גם לכלכלה הוא על מרקס. בעיני (כסוציאליסטית) זה מגוחך. חשוב לדאוג לכך שבקורסים תהיה אפשרות בחירה. ואם מסעות הסתה זה מה שיוביל להגדלת היצע הדעות הנלמד בפקולטה, אז שיהיה.
ג. קשה לי לראות איך מרצה יכול לתת פרשנות אישית במיקרו ומקרו כלכלה או סטטיסטיקה. קורסי הבחירה בכלכלה (לפחות בעברית) מגוונים מספיק.
ד. הפוסט ששמת לא רלוונטי. ידוע שהרוב המוחלט של מרצים במדעי החברה בעלי נטיה פוליטית מסוימת. צריך ללמוד כמה שיותר נקודות מבט, ולכן הארוורד נמצאת במקום ה-1 בעולם והפקולטה למדעי החברה באב"ג במקום ה300 ומשהו: בלי מגוון דעות אי אפשר לפתח חשיבה ביקורתית.
לגבי ג' :
מיקרו ומקרו כלכלה, ולמעשה כל מה שנקרא היום "כלכלה" הינם למעשה מה שבשמו המלא נקרא התאוריה הכלכלית הנאו-קלאסית. העובדה שזה נלמד היום סתם כ"כלכלה" וכל השאר בקורסי בחירה היא היא ההטייה. זו איננה הטייה אישית, אלא מוסדית, וישנן תנועות סטודנטים בעולם שמנסות לשנות את המצב הזה באקדמיה.
מעבר לכך, ספציפית במקרו ובמיקרו ישנם כשלים מתמטיים בוטים למדי, מה שלא מפתיע לגבי תאוריות שמתבססות על מתמטיקה מלפני מאה וחמישים שנה. העובדה שסטודנטים לא לומדים על הכשלים הללו היא שוב הטייה.
סליחה על הבוטות, אבל אם כבר ברוח הפוסט, ידוע שכל .בנות ישראל טובות המראה בשמאל. יש משהו יותר טרן עוף מבחורה שחברה ב"אם תרצחו"?
ציה יכצ כי לועלעולציטכליציצ
בישוב היהודי בחברון אז למה כתוב קריית ארבע? בחברון אין חילונים כך שהכוונה הייתה קריית ארבע וכמו שנאמר כאן לפני- בקריית ארבע יש כ40% חילונים. ולידיעת הכותב: גם חברון זה לא ממש מה שנראה מבחוץ. נכון יש את בן גביר ומרזל אבל מהכרות אישית עם יושבי חברון יש גם הרבה שלא. אז למה שלא נמנע מהערות כמו "התנחלות קיצונית?!" אורלי מקריית ארבע…
אני רואה שהגעתי לאורגיה של שמאלנים פסאודו-אינטקלטואלים שדוחפים בדיחות קרש זה לישבנו של זה.
מי רוצה שפריץ ממני?
זה נשמע כמו אויוי מבחינת סופסוף משהו שם מראה על הפנים המכוערות שלכם ומראה לכם כמה אתם אטומים קיצונים שמאלנים שלא רואים את הנזק לישראל ודווקא לא אחד מבחינתכם שהוא נחות אלא אשכנזי משכיל ויפה ואל תשחקו שאתם לא גזענים אתם הכי גזענים בעולם רק שלא תודו בזה כי אתם עלק מקבלים את כולם צבועים עכשיו את אוכלים אותה