תחילה, המוצר
חברת התרופות הגרמנית בורינגר אינגלהיים (Boehringer Ingelheim) הולכת להציג ב-18 ביוני בפני מנהל המזון והתרופות האמריקני גלולה קטנה ושמה פילבנסרין (flibanserin), במטרה לזכות באישור לשווק את הגלולה הזו בארצות-הברית. הגלולה הזו, שמכונה גם "הגלולה הוורודה" או "ויאגרה לנשים", היא תרופה שאמורה לעודד נשים לרצות סקס. איך זה עובד? נשים לוקחות גלולה של מאה מיליגרמים מדי בוקר. הגלולה מפחיתה את רמת הסרוטנין בגוף ומעלה את רמתם של שני הורמונים אחרים: דופאמין ונורפינפרין. כתוצאה מכך, החשק המיני גובר.
לפני שהגיעה לשלב המתקדם של אישור ה-FDA מימנה החברה מחקרים נרחבים. בשלב השני של הניסויים הקלינים, שהתפרסם בנובמבר 2009, בחנה החברה 5,000 נשים בנות 18-50 מאירופה ומארצות-הברית שטרם הגיעו לגיל הבלות ושהיו במערכת יחסים הטרוסקסואלית ממושכת של לפחות שנה, ושהצהירו על עצמן שאינן סובלות מלחץ בשל גידול ילדים, מדאגה להורים שלהן או מדאגה לפרנסה, והיו מוכנות לקיים יחסי מין לפחות פעם בחודש. חלק מהנשים קיבלו את הגלולה מדי יום במשך 3-6 שבועות. אחרות קיבלו פלסיבו. הנשים האלו עשו סקס בממוצע 2.7 פעמים בחודש. אחרי חודש, קבוצת הפלסיבו הגיעה ל-3.7 פעמים בחודש. קבוצת הפילבנסרין הגיעה ל-4.5 פעמים בחודש. שיפור מדהים של 0.8 פעמים עונג מיני בחודש.
בשלב השלישי של הניסויים הקלינים, שפורסם במאי השנה, בחנו בחברה 1,378 נשים לפני גיל הבלות בארצות-הברית במשך 24 שבועות. חלק קיבלו את הגלולה הוורודה וחלק קיבלו גלולת סוכר. אחר כך התבקשו הנשים לענות על השאלה הבאה: "בסך הכל, האם את מאמינה כי חווית שיפור משמעותי בשל העובדה שנטלת את התרופה המדוברת?" ובכן, 40.5 אחוזים מנוטלות הגלולה הוורודה אמרו שכן, לעומת 25.2 מנוטלות גלולות הסוכר.
אחר כך, המחלה
לפני 30 שנה הוכנסה ל-DSM (ספר המחלות הידוע לשמצה, שפעם כלל גם את המחלה חשוכת המרפא הומוסקסואליות, והיום, אם אינני טועה, עדיין כולל את המחלה הנוראה גם היא "אי נוחות מגדרית" שזה שם מעורר אי-נחת לאנשים שרוצים לשנות את מינם) מחלה שנקראת FSD – חוסר תפקוד מיני נשי.
כמה שנים אחר כך עלתה לחלל האוויר מחלה חדשה, צורה חדשה של FSD, שמפורטת ב-DSM גם היא, שנקראה HSDD – חוסר תשוקה מינית מתמשך. וזהו תיאורה: HSDD היא חוסר או היעדר מתמשך או חוזר על עצמו של פנטזיות מיניות או תשוקה או כל סוג של פעילות מינית. החוסר וההיעדר גורמים למצוקה בלתי ניתנת לתיאור על ידי מחלה אחרת ושלא ניתן לפתור אותה על ידי תרופה. כללית, מדובר על חוסר חשק מיני שכולל גם פנטזיות וגם מגע ממשי והוא מתפתח לאחר שהוכח תפקוד מיני נורמלי.
על פי בורינגר אינגלהיים, אחת לעשר נשים סובלת מהמחלה הזו. כלל אצבע אחר הרווח בתעשיית מחקרי המיניות הנשית מדבר על משהו כמו 43% מאוכלוסיית הנשים. פילבנסרין, שפותחה תחילה כנוגד דיכאון וכשלה במשימתה המקורית, אמורה לפתור את הבעיה הרווחת הזו.
14 אלף תרופות נרשמות לאדם בריטי במהלך חייו (מתוך תערוכה במוזיאון הבריטי)
מדהים
סוף סוף חברות התרופות לא דואגות רק לזין. זה נשמע ציני, אבל זה באמת מדהים. כל הנשים אי שם שרוצות לרצות סקס יכולות עכשיו לישון בשקט. או יותר נכון, להפסיק לישון בשקט. אם חוסר התפקוד המיני שלך באמת מציק לך, ואת חושבת שהוא לא קשור לשום דבר אחר, את יכולה לקחת את הגלולה הזאת ולתפקד כמו הגבר שלך אחרי הגלולה שלו. מבחינות מסויימות, זו מהפכה בפוטנציה, בדיוק כמו הגלולה ההיא למניעת הריון. זה יתרון אמיתי שאי אפשר להתעלם ממנו, אם אכן זה עובד.
מבעית
באמת מבעית. כל כך מבעית, שאני כותבת את הפוסט הזה.
בחברה שבה אנחנו חיים יש כמה סיבות לכך שנשים לא רוצות סקס: הן אחרי לידה והן ממוטטות נפשית ופיזית. אבא שלהן/חבר שלהן/ידיד המשפחה התעלל בהן מינית בילדותן. הן התחתנו לפני 40 שנה ומאז הבעל שלהן לא אמר להן שהוא נורא אוהב את הגוף המהמם שלהן. משעמם להן בחיים באופן כללי ויש להן רוטינת סקס קבועה, וכל כך נמאס להם ממנה שבכל פעם שהוא נכנס ויוצא ויוצא ונכנס הן חושבות על הארנונה וכואב להן בכוס. הן שונאות את הגוף שלהן כי כבר יום שלם הן מסתובבות בקניון ורואות טלוויזיה ולא ראו אף אישה שמנה כמוהן/ עקומה כמוהן / שעירה כמוהן / מחוצ'קנת כמוהן / פאקינג השלימי את המיותר בכל שנאה עצמית החביבה עלייך. הן לא ממש רוצות את הגבר שאיתו נכנסו למטה אבל הוא אמר להן שיש לו כאב ביצים, הן מפחדות לאבד אותו, הן מפחדות שהוא ירביץ להן, הן מעדיפות את הקידום שהוא הבטיח להן, הן מפחדות מהפיטורים שהבטיח להן. את כל הסיבות האלו, הגלולה הוורודה לא פותרת, על אף שאם היו חוקרים אני בטוחה שהיו מגלים שמדובר באחוזים לא מבוטלים מבין הסובלות, רחמנא לצלן, מחוסר חשק לסקס. אבל לא, פילבנסרין היא לא גלולה חברתית. היא ביולוגית.
אז ביולוגיה. כשגבר לוקח ויאגרה, מתקיים אצלו תנאי בסיסי: הוא רוצה סקס עכשיו, אבל יש בעיה מכנית. כשנשים ייקחו את הגלולה הוורודה הן לא ירצו סקס. הן אולי ירצו לרצות סקס. הגלולה לא תשפר את הביצועים שלהן באותו רגע. היא תשחק עם הכימיה שלהן במוח כל החודש, כדי שב-4.5 פעמים באותו חודש הן יוכלו לרצות סקס. הגלולה, כאמור, לא תזרים דם לכוס שלהן כדי שהוא יהיה רטוב. את זה הביולוגיה יחסית פתרה בעצמה: נשים יכולות להיות רטובות גם בלי לרצות סקס. אחרי הכל, ככה גם נוצרים ילדים והביולוגיה דואגת לעצמה. ולכן, הזרמת דם לא תעזור פה. צריך הזרמת דם חדש למוח של הפריג'ידית ששוכבת לי במיטה.
וכסף. פייזר מרוויחה 1.9 מיליארד דולר בשנה על ויאגרה. במשך שנים ארוכות היא ניסתה בעצמה ליצור ויאגרה נשית, משום שהשוק בארצות הברית בלבד מוערך בשני מיליארד דולר בשנה. ב-2004 היא הרימה ידיים והכריזה שהמיניות הנשית סבוכה מדי בשבילה. מאז היו כמה חברות שהתחרו על הגביע הקדוש. ויווס (Vivus) רצתה ליצור קרם אורגזמטי ונאצלה לוותר. פרוקטר וגמבל, עוד חברה שהמעות מצויים בכיסה, ייצרה טלאי טסטוסטרון בשם Intrinsa שה-FDA לא אישר משום שלא השתכנע כי הוא בטוח מספיק, אולם האיחוד האירופי החליט להביא אותו למדפים לפני שלוש שנים. התחרות הזאת מבהירה כי היתרון הכלכלי עבור החברה שתצליח לפתח את התרופה או "התרופה" שיזכו לאישור הוא עצום. אין פלא שזו השנה התשיעית ברציפות שבורינגר אינגלהיים גדלה במהירות הגבוהה ביותר מבין 15 חברות התרופות הגדולות בעולם. או כמו שאומרים בעמותת "קמפיין למען צורת התבוננות חדשה": "משום שאין כל פתרונות קסם למצב הסוציו-תרבותי, הפוליטי, הפסיכולוגי, החברתי או הבינאישי שעומד בבסיס הבעיות המיניות של הנשים, חברות התרופות תומכות במחקר ובתכניות יחסי ציבור שנועדו לתקן את הגוף, ובמיוחד את איברי המין".
ותרבות שוב. אנחנו חיים בחברה שמעריכה את האורגזמה. וזה שיפור. זה שיפור עצום מחברה שלא דיברה כלל על המיניות הנשית בשום צורה אף פעם. ובכל זאת, החברה הזו עושה הכל כדי שכולנו נחשוב שכולן גומרות כל הזמן, זה קורה להן מהר, זה קורה להן עם כל מי שהן רוצות, זה קורה להן בכל פעם, וכשזה לא קורה להן זו בעיה. לעזאזל, לבעיה הזו יש שם: HSDD. וזו בדיוק אותה חברה שתשווק להן את הגלולה הוורודה שתפתור את הבעיה שלהן. אני מוכנה להתערב על האצבע המקלידה שלי שאם אכן תהיה גלולה כזו, תוך כמה שנים כל מי שלא תרצה לקחת אותה תיחשב לא זורמת, לא נחמדה, לא קלילה, ובאופן כללי פמיניסטית ושעירה. וזה באמת מבעית.
לקריאה נוספת
- ומה יקרה אם ישימו לנשים את הגלולה במשקה, במקום סם האונס?
- ומה יקרה אם המשטרה פתאום תחליט שהיא רוצה לפקח על מי שלוקחת את הגלולה?
- כתבה טובה בניו יורק טיימס על מחקרים במיניות הנשית, שבה קראתי לראשונה על פילבנסרין (כאן, מקוצרת ובעברית, לאלו שאין להם מנוי לניו יורק טיימס) (דרך הקולקטיב)
- קובץ סיכומי מאמרים במיניות הנשית שמוכיח שיודעים מעט מאד על המיניות הנשית
- טריילר לסרט אורגזמה בע"מ שמדבר על היסטריית האורגזמה
למה שלא יעשו סדנה לאומית לגברים כדי ללמד אותם שאנחנו לא באות עם מתג הפעלה.
במקום שהם ינסו להפוך אותנו לגברים אנחנו צריכות להפוך אותם לנשים.
נראה לי שעושים להם אחת כזו מתמשכת כבר איזה כמה עשורים, לא?
מיטל, מפוסט לפוסט את הופכת לאחת הפמיניסטיות הזורמות האהובות עליי. כתוב מעולה.
נדמה לי שהרפואה המערבית עובדת באופן כללי על טשטוש של תסמינים ולא ממש על ראייה של אדם כמשהו שכולל כל מיני דברים, אפילו כל מיני איברים.
גם אני, כמו אורה, חשבתי על העניין הזה של מתג הפעלה (כלומר, מה אם ימציאו גלולה שפשוט גורמת לנשים לגמור, כי הרי, זה כזה מסובך והכל, ואולי גם זה בסך הכל עוד "תסביך" שהרפואה המודרנית יכולה להעלים את התסמינים שלו).
ובכלל זה קצת מבעית, האופן שבו לכאורה יש משהו מעודד בזה שכן נוצרה תרבות שבה מדברים/מודעים למיניות הנשית אבל הופכים אותה למשהו כל כך משונה (כל העניין הזה של אורגזמה נשית כתו תקן שגברים אמורים לזכות בו. וגם הביטוי הזה של "להביא אותה לאורגזמה", זה תמיד קצת מצחיק אותי, כמו להסיע מישהי על הרמה של האופניים).
תודה תודה.
ובכן, אני לא כל כך יודעת מה דעתי בעניין כל הרפואה המשלימה והכל הוא מכלול שלה. אני חושבת שהרפואה המערבית, כשהיא לא מנסה ניסיונות מצחיקים כאלו, היא דווקא די בסדר.
להסיע על הרמה של האופניים – היסטרי!
ראשית תודה על הפוסט.
שנית שאלה שעלתה בראשי בזמן קריאת הפוסט.
האם לא היה עדיף להעביר לפחות חלק מהסכומים האדירים הללו. לפרויקט הצלת נשים ממילה?
גופה של האישה שיך לה בלבד.
גם החלטה על לידה שיכת לה בלבד. תרצה תשתף בן זוג לא תירצה לא תלד.
אני חוששת שפרויקט הצלת נשים ממילה יכניס לקופות התרופות קצת פחות כסף.
ל-mr globy –
הסטת את הדיון לנושא למגרי אחר, אבל מרגישה צורך להגיב כי זה נוגע למשהו מאוד משמעותי בחיי כרגע.
כתבת "גם החלטה על לידה שייכת לה בלבד. תרצה תשתף בן זוג לא תירצה לא תלד".
הכל יפה מאוד.
אבל מה על המקרה הלא היפותטי בכלל: גבר ואישה מנהלים מערכת יחסים זוגית 10 שנים. אישה אומרת: אני לא בטוחה שאני רוצה ילדים. גבר אומר: אני מאוד רוצה ילדים. כל כך רוצה ילדים, שזה בעיניי חשוב יותר מזוגיות.
אז נכון, ההחלטה היא שלה ורק שלה. אבל זה ברור שאם היא מחליטה שהיא לא רוצה ללדת – אז הגבר הזה יילך לעשות את הילדים שהוא רוצה עם אישה אחרת, והזוגיות הזו נגמרה. גם עכשיו ההחלטה עדיין שלה, אבל זה כבר לא כל כך פשוט.
שיר דמע
הרשי לי להמשיך בדיוןם המוסט.
אנו לא נצליח לפתור את כל בעיות העולם. אך.
נציג כמה דברים היפוטטים.
בכל המקרים הזוג (גבר ואישה לצורך הדיון) יחד מעל 10 שנים.
1. האישה לא רוצה ילד הגבר כן.
האישה תהרה למרות הכל על מנת לרצות את ה"גבר" שלה. מה יקרה לילד.
א. האם תצליח להתעלות על עצמה ולאהוב את הילד.
ב. האם תידחה את הילד. דחיה בין נטישת הילד לבין גידולו בחוסר רצון ולתת לילד
להבין זאת.
2. הגבר לא רוצה ילד והאישה כן. שוב כמו מקודם רק בהיפוך תפקידים.
ועל מנת לקצר בדברי אשאל שאלה "אישית".
נאמר ואת היית זו שנולדה לאחד מהמצבים מה היית מעדיפה?
חיים למרות הכל או שמא לא להולד כלל?
בכל מיקרה ההחלטה קשה.
לסיכום.
לטנגו דרושים שניים. אין לאף אחד. לא לגבר ולא לאישה לכפות את רצונם על השני. קל וחומר בנושא רגיש וטעון כמו להבאת נפש לעולם.
נתחיל מהאמצע:
אני לא סוציולוגית ולא פסיכולוגית ולא קראתי מחקרים בנושא (ככל שישנם כאלה בכל), אבל לפחות בהסתמך על הייצוגים של הנושא בתרבות ובמדיה – מקרה 2 קורה מדי יום ביומו. תמיד זו האישה שלחוצת ילדים, ותמיד זה הגבר שבכלל לא רוצה או לפחות לא בוער לו, אבל הוא מתרצה כי היא רוצה וזה חשוב לה. ואף אחד לא עושה מזה עניין כי התרומה שלו בשלב הראשוני כל כך קטנה, הרי הוא לא צריך לשאת את הילדים בגופו, אז מה הסיפור. ואח"כ קורה אחד משני דברים: או שהוא באמת מתאהב בילד ולא מבין איך קודם הוא לא רוצה, או שהוא ממשיך להיות אדיש לילד, ומנהל קריירה של עבודה עד 21:00 בערב מינימום (כדי לחזור אחרי שהילד כבר ישן), מקסימום רואה את הילד בסופי שבוע, לא מחליף קקי בחיים שלו ובקושי מכיר את הילד (הכל – מתוך סיפורים בעיתונות הכתובה כמובן). ולא שאין על המודל הזה ביקורת – אבל נראה שהוא נורא מקובל, ואמנם יש מקרים שבהם הילד מספר שזה היה איום ונורא לגדול ככה וזה גרם לו נזק נפשי אדיר (ושמעתי כמה כאלה) אבל ברוב המקרים כנראה שזה לא המצב.
אבל משום מה, במצב ההפוך – מקרה 1 אצלך – כולם נורא מזועזעים. קודם כל, כי זה באמת קשה שאישה תישא בגופה תשעה חודשים תינוק שהיא לא רוצה בו, רק כדי לשמח את בן זוגה. וחוץ מזה, כי זה נראה לכולם נורמלי שעיקר הטיפול בילד נופל על האמא בשעה שהאבא מטפח קריירה שמאפשרת לו להתעלם מקיומם של ילדיו, אבל זה נראה איום ונורא שיקרה הפוך.
לגבי השאלה האישית – בהתחשב באופי המורבידי שלי באופן כללי, ובמצב רוחי המורבידי לאחרונה באופן ספציפי, אני מעדיפה שלא לענות, אתה יכול להבין את התשובה לבד. אבל אולי בפעם אחרת הייתי עונה משהו אחר.
חוץ מזה, שלגבי כל ידל, אף אחד לא שואל אותו אם הוא רוצה לבוא לעולם או לא.
אני לא מתייחס כרגע לנושא של הגלולה, פשוט סדרת הפוסטים הזאת קצת מדאיגה אותי. אם אני רוצה מישהי אני כנראה באמת אוהב אותה, אבל כל צעד שאני אעשה לכיוון המיני או הרומנטי כנראה שיפגע בה ויכפה עליה אותי באיזו צורה, ומכיוון שאני לא רוצה לפגוע במי שאני אוהב עדיף שאמנע מקרבה עד שהיא לא תיזום או שמלאך ירד מהשמים ויגיד לי מה לעשות.
בתור צעיר מבולבל אני אשכרה נוטה לדפוס פעולה כזה במידה מסוימת.
הדפוס הזה כידוע גם לא אטרקטיבי.
נראה לי שאני לא מבין משהו.
אלף, אין דפוסים לא אטרקטיביים רק פחות מדי בירה 🙂 סתם, אין דפוסים לא אטרקטיביים רק חוסר התאמה בין בחור לבחורה. נראה לי שיש מספיק בחורות שם בחוץ כדי לאהוב כל דפוס שיש.
בית, אפשר פשוט לשאול אותה. לא מדובר במעיין הנעורים הנצחי שאיש אינו יודע היכן הוא ושני אריות גדולים בעלי זנבות באורך המיסיסיפי שומרים עליו. המסתורין פחות גדול. תשאל. תתקרב. תראה שאתה בעניין. ואז תקשיב. לא צריך לפחד, צריך להקשיב.
גימל, תנסה פעם לרצות מישהי בלי באמת לאהוב אותה. זה עושה נפלאות לביטחון התנועתי.
אוקיי, סליחה אם אני כותב קצת מוקצן, זה כי אני אנונימי.
לענייננו:
א. הו,פוסטמודרניסטים ארורים. כל דפוס הוא אטרקטיבי ואין דפוס אובייקטיבי. לא קונה, למרות הערכתי הרבה לסובייקטיבי.
ג. סקס בלי אהבה וקרובי משפחתו מעלים לי אסוציאציה של לבלוע נפץ כי הוא מצופה בשוקולד. ולא שאני לא רואה פורנו, זה פשוט מזכיר לי רעל לדם בטפטוף איטי.
אז כבר הייתי מוכן לבלוע חבילה שלמה של דינמיט וגם חיבקתי אותה בכוח בזמן שהתפוצצתי, והסיבה שאני איכשהו סולח לעצמי זה שנכנסתי לקשר הרומנטי כי זו הברירה היחידה שראיתי, להיכנס לזה היה הדבר הראוי מבחינתי ולא הבנתי את גודל הצרה.
אז אנחנו נשארים עם ב' להקשיב. וזה נראה לי העבודה של הסוציולוגים. לא לדאוג ולהקשיב זה מה שצריך לעשות כמעט בכל מצב בחיים, אבל איך ולמה להקשיב בעולם הזה שהשיחות בו אחרי הכל מלאות בקודים, ואנשים פועלים לפי פרוצדורות מתוכנתות רוב הזמן. כך שהחופש שדרוש לדיבור והקשבה חנוק.
לא, אתה לא כותב מוקצן כי אתה אנונימי, אתה אנונימי כי אתה רוצה לכתוב מוקצן (אם כי, לא חשה שהגעת לדרגה שאפשר לכנות אותה מוקצנות).
א. לא חייב לקנות. אני נתתי בחינם. אני מאמינה בזה לחלוטין.
ג. אין לנו על מה להתווכח, אני חוששת. אני מחבבת גם סקס בלי אהבה.
ב. כן. להקשיב. לא כזה מסובך. וכלל בסיסי ביחסי אנוש. לא רק בין סוציולוגים.
1.נכון, אני אנונימי כי אני מתעצל לכתוב כמו בנאדם אמיתי.
ב.להקשיב זה כלל בסיסי לא רק ביחסי אנוש, וזה מאוד מסובך, זה משהו שרק יחידי סגולה או אנשים ברגע של חסד מסוגלים לעשות כמו שצריך. הנה, לא הקשבת לי ולכן גם לא הבנת.
קודם כל, פוסט מעולה.
ואם יורשה לי לדחוף קצת אקדמיזציה לעניין, במהלך קריאת הפוסט לא הפסקתי לשאול את עצמי 'נו, מתי היא כבר תחבר את זה לפוקו ולמדיקליזציה של המין?' (ועוד אחרי שהזכרת את ההומוסקסואליות ב-DSM!)
אני בטח לא מחדש לך הרבה, אבל אי אפשר להבין את התופעה הזו בלי להוסיף לסיפור – לצד הרווח של חברות התרופות, שאין ספק שהוא משמעותי – את העובדה שמין, מאז המאה ה-19, הפך להיות משהו שרופאים מתעסקים בו.
הרי אף אחד לא היה מעלה על דעתו להמציא גלולה שתסייע לג'ינג'ים לאהוב פשטידות חצילים.
צריך! כולם צריכים לאהוב פשטידת חצילים!
ולעניין, אתה צודק, כמובן. זה רק נושא גדול וכדי לדבר עליו בלי להפוך להיות רון מיברג, הסתפקתי ברמז.
ותודה.
(גילוי נאות – לא קראתי את פוקו, אז אולי מה שאני אומרת זה שטויות גמורות)
אבל נדב, יש כאן משהו שאתה מתעלם ממנו – מין אמור להיות תפקוד אנושי בסיסי. משהו שכל האנשים עושים. משהו שכל האנשים אוהבים. זה לא כמו לאהוב פשטידות חצילים. זה כמו לאכול. וכמו שאת מי שמפסיק לאכול אנחנו שולחים לרופא (וקוראים לזה "הפרעת אכילה"), זה לא לחלוטין בלתי סביר שאת מי שהפסיק לעשות סקס (בהתקיים כל תנאי הבסיס הדרושים המקובלים – ובעניין הזה, כותבת הפוסט סבורה שאפילו מערכת יחסים המבוססת על אהבה איננה בנדרש כלל) – ישלחו גם לרופא.
אם להמשיך את האנאלוגיה שלך – אנחנו לא שולחים לרופא את מי שלא אוהב מין אוראלי, או אנאלי, או אביזרים, אבל כן מקיים יחסי מין מסוג כלשהו (שזה כמו "לא אוהב פשטידות חצילים אבל כן אוהב פשטידות תירס"). אנחנו שולחים לרופא את מי שלא אוהב מין, נקודה. ולמרבה ההפתעה, להפרעה נפשית בנוגע למין יש תיוג מגדרי, כמה מפתיע – כמו להפרעות אכילה מסוימות (אנא בדוק כמה מאושפזים ממין זכר יש במחלקות להפרעת אכילה ברחבי הארץ, וכמה ממין נקבה, ואחר כך תחזור ותגיד לי אם זה מוצדק לעשות כאן הבחנה על בסיס מגדרי או לא). אז נכון, גם להפרעות אכילה יש רקע חברתי לא מבוטל, וצריך גם בו לטפל (שוב עלתה לאחרונה הצעת החוק המציעה להגביל את משקלן של דוגמניות. במבט ראשון אני תומכת), אבל זה לא אומר שלא צריך לשלוח בחורה במשקל 35 ק"ג לרופא. כי יש לה גם מחלה שרופא צריך לטפל בה.
מיטל שרון, זה פוסט מעולה.
יש לי הרבה דברים לומר באריכות, אבל אין לי פנאי כעת. בינתיים אומר רק שזה אכן מבעית, גלולת "יבוא לך", צריך לקרוא לזה.
ודבר אחד שחשבתי בזמן: עוד משהו שמחרב להרבה נשים את חיי המין, הם אמצעי מניעה הורמונליים, היינו הגלולה למניעת הריון – שבאמת יש לי אליה כבוד, כולל למהפכה המינית שהיא הביאה איתה. את *זה* אף חברת תרופות לא תדגיש, כי גם גלולות למניעת הריון הן שוק לוהט.
תודה רבה, תמר קפלנסקי.
גלולת יבוא לך זה שם מעולה.
קראתי על זה גם כשניסיתי לכתוב את הפוסט. אפפעם לא שמעתי על זה קודם (אני חושבת). איך זה עובד? למה גלולות עושות את זה?
זה די ידוע שגלולות נגד הריון הורגות את החשק המיני, אבל משום מה אני הייתי צריכה לשמוע את זה מחברות, כי הרופאים לא מספרים לך על זה. אין לי מושג איך זה קורה, כי אני לא ממש מבינה ברפואה, אבל במקרים מסויימים האפקט של זה הוא דרסטי
אה, זה קורה בקלות. גלולה נגד הריון מספרת לגוף שלך שאת בהריון, ולכן את לא מבייצת. אלא מאי? שהביוץ, כפרה עליו, הוא השלב שבו את הכי פוריה ולכן כמה ימים לפניו וטיפה אחריו יש חלון שבו את – אין איך לומר את זה אקדמית – חרמנית אש. כמו שאומרת חברתי הטובה ר': "אפילו רידינג נראה לי סקסי".
את זה מגלים בדרך כלל אחרי שמתחילים לעשות ילדים, שאז מפסיקים לקחת גלולות (אני מדברת בעיר על סטרייטיות, מן הסתם) ופתאום מגלים שיש דבר כזה שנקרא "מחזור חודשי", שבו, בזמנים שונים של החודש, סף החרמנות משתנה (וגם קורים עוד כל מיני דברים שלא זה המקום).
כמובן שהורמונים הם לא כל התמונה ויש גם את כל הסיבות האחרות, אבל זה מספיק ברור כדי שמלא בחורות שאני מכירה, ואני בכללן, לא מתכוונות להכניס את החרא הזה לגוף אבר אגן. החיים מספיק קשים גם ככה ואם את לא ישנה חצי שנה רצוף ומישהו במשקל תשעה קילו מורט לך את הפטמות על בסיס שעתי – את ממש לא צריכה איזה צחנה הורמונלית שתקבור לך את הליבידו התשוש באופן מוחלט.
אה, ולגבי הכותרת: תלוי אם השוטר במדים או לא :-P.
מגיבה פה לתגובת הגלולות. נשמע הגיוני מאד מה שאת אומרת, ובכל מקרה הגלולות הן בעיה בגלל עוד כל מיני דברים ככל שאנחנו מזדקנות (כלומר, את ודאי לא מזדקנת, שהלא את חווה עם ילדייך את הילדות שוב ושוב ושוב 🙂 )
הדבר שאני חווה עם הילדים, ויסלח לי אהוד מנור, כן – הוא לא את הילדות אלא את התשישות. בלילה אני שומעת את שערותיי מלבינות בקול התפוקקות רך.
תמונה מנטלית יפה.
נכון.
כתבת את זה מעולה ומדויק.
הייתי רק מחריפה את הבעת הבעתה מול המדיקליזציה של ההעדר-תשוקה-מינית. כתבת על זה שיש סיבות לא לרצות סקס שלא הגיוני לפתור אותן בגלולה, כמו להיות אחרי לידה או התעללות מינית או סתם ביום רע וכו'. אבל זה יותר מזה. עצם ההנחה שבמצב נורמלי, בהעדר סיבות מפריעות, את כל הזמן תרצי סקס היא הזויה לגמרי. כאילו, אני אוהבת חביתות, אבל יש תקופות בחיים שלי שאני מכינה לעצמי חביתה כל בוקר ויש תקופות שאני אוכלת חביתה מדי פעם בערב ויש תקופות שלא יוצא לי לרצות לאכול חביתות בכלל ואני לא מתעסקת בחביתות כי אני מתעסקת בדברים אחרים. ורבאק, סקס אמור להיות עניין קצת יותר מרגש ומפתיע ולא-צפוי מאשר חביתות. ההנחה שאדם נורמלי רוצה סקס תמיד, במידה קבועה, שלוש פעמים בשבוע, כל שבוע, במשך ארבעים שנה, ואם לא אז צריך לסמם אותה לכדי הקביעות הנורמלית הזאת, זה באמת הקטע הכי פוקויאני-פסיכי בעניין.
תודה.
אבל אני לא חושבת שזו הכוונה. הכוונה היא לעבור מחוסר חשק מוחלט לחוסר חשק לפעמים. אפילו גבר שבגברים שבגברים לא תמיד רוצה. זה נראה לי קצת הכפשת גברים מה שעשית פה 🙂
או שאני לא הבנתי אותך או שאת לא הבנת אותי או שניהם.
(ומה קשור גברים?)
התכוונתי שאני חושבת שאפילו יוצרי הגלולה לא מתכוונים לכך שנשים צריכות לרצות סקס כל הזמן, משום שהם לא חושבים שגברים צריכים סקס כל הזמן. הם רק רוצים שנשים ירצו לפעמים.
אה. אבל לא התכוונתי כל הזמן במובן של כל רגע, אלא כל הזמן במובן של כל החיים פעמיים בשבוע, שזה אפילו יותר מוזר ומדיקלי מאשר אילו זה היה כל רגע. או בקיצור, מה ששטוקלריק אמר/ה.
נראה לי שמבלבלים כאן בין אורגזמה וגמירה לחשק מיני. יש הרבה נשים (אני מאמינה, לא ערכתי מחקר סטטיסטי) בעלות חשק מיני רב ואף משיכה לבן הזוג שבכל זאת לא חוות אורגזמה, מסיבות שונות. עד כמה שהבנתי, הגלולה הזאת לא תפתור להן את הבעיה.
השאלה המרכזית לפי דעתי היא מה זה חשק ולמה אם אין אותו אז צריך שיהיה אותו?
א. כי הגבר שלך רוצה ואת רוצה לגרום לו הנאה בלי לסבול בעצמך – זאת נראית לי באופן אישי סיבה הגיונית.
ב. כי את מרגישה לא נורמלית כי כולם הרי רוצים ועושים את זה כל הזמן ונורא נהנים – שזה שקר שאיכשהו כולם קונים באיזשהו שלב.
כשהגלולה תצא מעניין יהיה לראות מי קונה אותה ולמה.
אגב, חידשתן לי בנושא החשק המיני והגלולות, מעולם לא הרגשתי את זה (מצד שני עברו כבר כמה שנים מאז שלקחתי גלולות). אני דווקא מוצאת שהחרמנות עולה עם התקרב הווסת, יחד עם הדחף לפחמימות מן הזן הנחות ביותר, והנטייה להעצמת מצבים נפשיים באופן כללי.
גילי, כן, הפסקה האחרונה דיברה על אורגזמה. אבל זה בגלל, כמו שנדב אמר, שיש קשר בין משטור החשק המיני באופן כללי לבין משטור האורגזמה. אם תרצי, במקום שבו ישכנעו אותך רלצות ישכנעו אותך גם למור.
זה לא רק רפואת התסמינים המערבית כמו שעלמה אמרה (ובעיקרון זה לא שונה מכדור נגד כאב ראש) אלא כל תעשיית הנוחות והקלות שמכניסה הרבה כסף לכל מיני חברות. מי שחשב שהרדאר ידלג על אורגזמה נשית הוא תמים.
זה לא שאני לא מבינה את החששות, אבל באמת באמת אני לא חושבת שתהיה לזה השפעה. יש מנה מסוימת (ומשתנה, אמנם לאט) של חוסר הקשבה והבנה של המיניות הנשית – זה לא שנשים שאין להן חשק פטורות מכל לחץ עכשיו – והגלולה פשוט תנגוס במניפולציות אחרות. היא לא תייצר לחץ חדש, רק דרך חדשה לבטא אותו.
מה שבאמת יעזור זה השינוי ההוא שקורה לאט לאט בתודעה.
ומה שבאמת בעייתי זה כל תעשיית הנוחות והסיפוקים המיידיים אבל זה כבר נושא לפוסט אחר.
נראה לי שזה שונה מאד מכדור נגד כאב ראש. בכדור נגד כאב ראש יש תסמין אחד. אפשר להתווכח אם רצוי לטפל בתסמין או במה שגרם לו, אבל לפחות יש בועה של הדברים שאומר המקום הכואב. לא כך המקרה בגלולת החוסר חשק הכללי.
אני מקווה שאת צודקת אבל חוששת שכאשר הפתרון לחוסר החשק יהיה זמין במחיר של 40 שקלים בסופרפארם, המניפולציות לא יצטרכו להיות קשות כלל וכלל.
ברור שזה שונה. אבל לא בעיני מי שרוצה לעשות מזה כסף. זו אותה מוטיבציה ומה איכפת להם ההשלכות.
ואני חושבת שאנשות כמוך מכינות גם את התשתית להתגוננות. מודעות זה נשק אפקטיבי נגד מניפולציות.
כן, מבחינתן כנראה הדבר דומה.
תודה. זה היה ההבזק הראשון מהדיסקו סטיק שלי 🙂
אני רק רוצה לציין, למען הפרוטוקול, שהפעם אני לא זו שהשתמשה במטאפורות מתחום המזון! (למרות שזה היה הרעיון של התגובה הראשונה שלי, בכל זאת ההשוואה לאוכל מתבקשת, ואז נמאס לי מזה שכולם ב"סיפור" מתייחסים לפוקו ובורדייה בעודי משווה כל דבר לטחינה).
אבל אם אפילו קרן כבר משווה לחביתות ויש עניין עם חצילים, מצבי טוב.
(פשטידת חצילים, נדב, אתה מתכוון מוסקה?)
הכלל הראשון של הסיפור הוא שאסור להשוות.
הכלל השני של הסיפור הוא שמותר להשוות כל דבר לטחינה.
הכלל השלישי של הסיפור הוא שאסור לדבר על הסתירה בין הכלל הראשון והכלל השני.
והכלל הרביעי של הסיפור הוא שבפוסטים שלי אסור להגיד שדה.
כל לימודי הספרות והחרטטנות שלי לא הועילו כדי להבין איך אפשר להשוות משהו כאן לטחינה. אולי רק: "טחינה הולכת עם כל דבר, וגם סקס".
האמת, ולמרות שאני חסידה מושבעת של טחינה, אני לא ממש חושבת שהיא הולכת עם סקס.
לעומת זאת, היא אחלה עם חצילים.
מה שאפשר להשוות הוא את העניין הזה של תפיסת האורגזמה הנשית כפאסיבית, כלומר, כמנה ממש מעולה שמישהו מכין לבדו ואז מגיש לך, והיא מעידה אך ורק על זה שהוא בשלן מעולה (ע"ע מסיע אותך למדינת"אורגזמה" על גבי הרמה של האופניים).
ואז נוצר "תו התקן", כל הקרדיט מגיע לו ולמומחיות שלו שהיא חוצת גבולות וטעמים (האידיאל הנפוץ הוא איזושהי מנה מופלאה שטעימה תמיד ולכל אחת).
(אגב, אני לא אמרתי "שדה", אני אמרתי "תחום האוכל")
זה נכון! לא חשבתי על זה.
אם כי, אני לא בטוחה שזו השוואה שמתאימה עד הסוף. אני יכולה לחשוב על ייצוגים בתרבות הפופולארית שבהם האורגזמה היא פרי החתירה העיקשת למטרה של שני בני הזוג.
הכול נכון אבל למה "בלות"?? את משעתקת את הכינוי הביו-רפואי המאיין הזה.
חבל.
יפה מאוד, ומבעית בהחלט. עמדת בצורה מדוייקת על ההבדל בין הגלולה הוורודה לויאגרה. מאוד מדאיג מצב שבו לא ייתכן חוסר תפקוד מיני, בו מצב רוח רע ייחשב ללא לגיטימי, או חוסר חשק יחשב אנטי-סוציאלי. יש ערך לחוסר השליטה שלנו על עצמנו, וזו תהיה טרגדיה לבטל אותו.
ונכון גם שהחברה מציגה מצב שבו כולן לכאורה גומרות כל הזמן ומתי שבא. עד כדי כך המצגת הזאת פופולרית שרק בשבועיים האחרונים גיליתי לשתי נשים שונות שיש הרבה נשים – כאן בינינו! – שלא גומרות אף פעם. היית צריכה לראות את מבטי הפליאה+רחמים שעלו על פניהן.
כל הזמן יושב לי באחורה של הראש הסרט שורטבאס, שבמרכזו אישה מסכנה מאד מאד שלא גמרה אפפעם, וכל החיים שלה קודש לחיפוש גרוטקי של האורגזמה האבודה.
ומעבר לזה, ועם כמה שסקס זה נפלא: מה רע בסתם לא לרצות?
(הבנתי את ההסתייגות מהפתולוגיזציה, אבל בהינתן "תנאים אידיאליים" [בן זוג מושלם לצורך העניין] האופציה לא לרצות היא עדיין סבירה ולגיטימית לחלוטין. לא כולנו חייבות להיות מיניות, ברגע נתון או באופן כללי. זה גם בסדר).
כמובן. זה בדיוק מה שניסיתי לטעון.
זה גם בסדר, אבל לכי תמצאי בן זוג שישלים עם זה.
לא חושבת שנתקלתי בגבר שאומר שהוא מוכן לוותר על מין.
אולי למיטל יש פחות בעיה עם זה כי גברים הם לא קהל היעד (וסליחה מיטל).
כבוד, יא מטל.
לא היה לי כוח לקרוא את כל התגובות, אז אולי אחזור על מה שכבר אמרו: עניין המצד אחד-מצד שני הוא חשוב בעיני. כי אולי אכן יש בעיה, והפתרון, בכל זאת, מדאיג. אני מניח שאפשר יהיה להגביל את מכירת התרופה לנשים שהוכח, במגבלות האפשר, שאכן סובלות מבעיה כזו. זה לא אידיאלי, אבל זה יותר טוב מכלום.
אני עם איתמר. עהביקורת מוצדקת ומתבקשת ויש גם את עניין אלה שבאמת צריכים את זה.
כמו שיש את אלה שלוקחים את הגלולה הירוקה שעושה להם חשק לנשום. זה לא שאין להם סיבה לזה שאין להם חשק (לנשום).
ושמחתי להיות הסוכן שלך לאותה כתבה מהקולקטיב.
לגמרי.
קיוויתי שתקרא את הפוסט הזה, שתראה כמה כיף היה בקולקטיב.
פפפ, רעיון משונה 🙂
(אני מדמיינת מין שאלון כזה, כמו שעושים לזקנים שמבקשים הכרה כסיעודיים: לא בא לך גם אם הוא נותן לך לק באוזן ולוחש לך מילות אהבה והילדים ישנים והכביסה מקופלת? צ'ק. לא בא לך גם על השכן הצעיר החתיך? צ'ק. לא בא לך גם על נשיקה קטנה עם החברה הכי טובה שלך? צ'ק).
LOL!
למה משונה? ככה מוכרים ויאגרה. נשמע לי מובן מאליו שהתנאי המקדים לקניית גלולה כזו היא איזושהי ידיעה שחוסר החשק המיני נעוץ בחוסר האיזון ההורמונלי שהתרופה מנסה לתקן, ולא בסיבות אחרות, בדיוק כמו שלא מוכרים ויאגרה לגבר שיש לו זקפת בוקר.
וואו. פייזר עם תקציב של מילארדים וסוללה של חוקרים הרימה את הידיים מהבנה של המיניות הנשית, אז מה אנחנו הקטנים נעשה?
כגבר, "אי נוחות מגדרית" נשמע כמו משהו שאני חש לפעמים אחרי קריאה בפוסטים באתר הזה.
ויותר ברצינות, מעבר לבעיות פתולוגיות קיצוניות, אחרי שממצעים את כל הממוצעים, אני חושב שההבדל בין המיניות הנשית לגברית מתמצה פשוט בקצב קיום יחסי המין הנדרש, וזו נגזרת ישירה של קצב ההתרבות הפוטנציאלי (ביצית בחודש לעומת מילארדי זרעונים שמתדפקים על שערי הקיום כל דקה) פלוס ווריאנטים תרבותיים ואישיים קלים. אולי זה גברי ושטחי מצידי, אבל בסופו של דבר, מאחורי כל הלבטים, הרומנטיקה והתירוצים הפוסט-קולינאליסטיים מסתתרת העובדה היבשה הזו.
אלף, מיצוע הממוצעים הוא לא רק עובדה יבשה, אלא בחירה מאד מהותית בטכניקת התבוננות במצב. ואם אצטט בסילוף כמה מהתגובות פה: אם ממצעים את הממוצעים כולם אוהבים טחינה, אז זה אמור להיות פריט חובה במסעדה?
בית, אני חולקת על דעתך שמדובר בווריאנטיים קלים. הקלות הזו היא כל ההבדל בין אישה לרעותה ובין גבר לרעהו.
גימל, בעניין האי נוחות המגדרית, זה מצער אותי.
אם השתמע מדבריי שאני אוטומטית בעד, אז זו טעות. כמובן שבאופן אישי מיידי ושטחי אני בעד העלאת רמת החרמנות הנשית, אבל מבחינה עקרונית ברור לי שזה יותר מורכב וקשה לי לחוות את דעתי (וקשה קצת להביע כאן דעה נחרצת. מה הדעה ההפוכה? למנוע מנשים שכן רוצות גלולה כזו מלקנות אותה?).
כמובן שמבחינה שווניוית קיצונית אפשר לשאול למה לא מפתחים גלולה שמדכאת את היצר הגברי ומורידים קצת את הלחץ מהנשים? כמובן שפתאום זה נראה לא טוב. בכל מקרה, בכל תנועת שוויון טמון פרדוכס אינהרנטי: איך אפשר לעשות צדק ויחד עם זת לשמר את הגיוון והמתח הטבעי שבריבוי (ובמקרה הזה, גם בהתרבות).
בקשר לגימלף אין לך מה להצטער. אי-נוחות מסוג מסויים היא דבר חשוב מבחינה אינטלקטואלית. עובדה שאני ממשיך לחזור לפה.
נ.ב.
אני שמעתי דוקא טענות הפוכות על השפעות ה"גלולה". מנסיוני המוגבל לא ראיתי נטייה מובהקת לשום כיוון.
פוסט מעולה, ממש.
ותודה לתמר ולך על חלקך בהגשה לציבור את הביטוי הפלאי "אפילו רידינג נראה לי סקסי". עולם הדימויים שלי התעשר במשהו כמו 40%.
אוף, לא פשוט לי בכלל.
מצד אחד – כן, זה מבעית, החזון הזה שבסוף הפוסט, שאני יודעת שהוא מדויק נורא.
ויהיו מניפולציות איומות.
ולמכור רק עם מרשם רופא זה לא ממש פתרון, כפי שהוכיחה הויאגרה.
מצד שני, מצטערת, אני נאלצת לחזור על דברים שאמרתי כאן https://trueandshocking.com/?p=952 (לא יודעת לעשות קישורים למילים), שלא התקבלו היטב גם אז, וכמובן נאמרים במידה רבה מתוך החוויה האישית שלי –
לפעמים פשוט נראה שגברים באמת רוצים סקס יותר מנשים, או לפחות, אם נעזוב את ההכללות, הגבר הפרטי שלי יותר מהאישה הפרטית שהיא אני. ומיטל מנתה יפה בגוף הפוסט המון סיבות שבגללן נשים יכולות לא לרצות סקס והגלולה הורודה לא תפתור אותן, אבל ישנם גם מקרים שאף אחת מהסיבות האלה לא מתקיימת, ועדיין הליבידו חלש יותר, ויש צד שני שנורא מאוכזב שכל הזמן הוא רוצה יותר וכל הזמן הוא צריך לחזר וליזום ולשדל ולפתות, וראבק, נורא מתחשק לקחת גלולה קטנה שתעשה טוב גם לי, גם לו.
מיטל מנתה המון סיבות טובות למה לא לעשות את זה, אבל לפעמים זה נורא מפתה כן.
תודה רבה על הפוסט הזה
ואם להוסיף שמן למדורה, אני יכול לחשוב על מקרה בו עורכי דין המגנים על אנס ישתמשו בעובדה שהאישה השתמשה בגלולות הנ"ל כראיה לכך שהיא בעצם רצתה.
זה באמת יופי של פוסט, אבל יש גם משהו קומי בדינמיקה של התסריטים השחורים, שמזכיר לי את הסיפור של האחים גרים על אלזה החכמה (היא כל כך פיקחית שהיא יכולה לראות את הרוח נושבת ברחובות, וגם לשמוע את הזבובים משתעלים). מחזר בשם הנס מגיע ואלזה נשלחת למרתף להביא בירה, ומבחינה בגרזן תקוע בקיר – הבנאים שכחו אותו – והיא אומרת לעצמה: אם אתחתן עם הנס ויהיה לנו ילד, והילד יגדל, ונשלח אותו למרתף להביא בירה, הגרזן עלול ליפול על ראשו ולהרוג אותו. ואז היא מתיישבת ובוכה וצועקת על האסון, וכל מי שנשלח לברר מה מעכב אותה (המשרתת, המשרת, האם והאב) מתפעל מחכמתה ומצטרף לבכי…
פוסט מעניין מאד (למרות שאני מודה שדי רצתי עליו).
וכאן יש את הסרט אורגזמה בע"מ במלואו עם כתוביות בעברית
http://yes.walla.co.il/?w=2/7828/1608452