אהמ אהמ

מאת

היי, אנחנו כאן.

חזרנו? לא באמת יודעים. אולי. הבלוג הזה עמד נטוש הרבה זמן. הרבה זמן. כשבאנו לשלוף אותו מהמוות הקליני שלו גילינו שכל הארכיון הושחת מתישהו. גילינו גם ששחזור הארכיון לא הולך להיות עניין פשוט. כלומר, אסא גילה. כי הוא זה שניסה ונכשל וניסה שוב, ויש סיכוי לא מבוטל שנמצא את עצמנו משחזרים ידנית פוסט-פוסט מהארכיון האינטרנטי שהוא הוויי באק מאשין. ואולי לא. מי יודע. 

אנחנו לא יודעים הרבה, בעצם. מה שכן, מתישהו התכתבנו וגילינו ששנינו מתגעגעים למקום הזה, לסוג הכתיבה שהוא אפשר ולסוג המחשבה שהוא אפשר. מתגעגעים, כלומר: זה חסר. אנחנו לא יודעים אם יהיה לזה קהל. אנחנו לא יודעים אם זה יחזיק או יגווע. אבל אנחנו כן יודעים שמה שחסר – חסר; ושדברים שלא כתבנו, נכתבו גם מבלי להיכתב, וקמו וגוועו בתוכנו כך או כך. וזה לא אותו דבר – טקסט שכתבת וטקסט שרצית לכתוב. 

אנחנו גם יודעים שהאינטרנט של פעם הוא לא האינטרנט של היום. הסיפור תמיד היה סמן קיצוני של האינטרנט של פעם, שבו היו הרבה מילים שנכתבו על ידי אנשים ופחות בינות מלאכותיות ותמונות. אז מי יודע איך המקום הזה ייראה בתוך הקונטקסט העכשווי. אחת מאיתנו חושבת על פונדק הדרכים אלביס, ליד ירושלים, שבו יש פסל של אלביס ופונדק דרכים אמריקני למראה, שלצידו מגישים קפה של תחנות דלק ישראליות, שיש לו טעם לוואי של קפה שחור. אחת מאיתנו מקווה שלא נהיה אלביס, למרות שמי יודע איך זה מרגיש מבפנים? הבעלים של אלביס בהחלט נראה מרוצה מעצמו.

אז אהלן, שוב או לראשונה. על החיים ועל המוות. נעים להכיר.

מיטל שרון ואיתמר שאלתיאל

16 מחשבות על “אהמ אהמ”

  1. המקום חסר אתכם (ואת עצמו).
    לא חשוב אם תגישו פאנקייק או עגבניות ירוקות מטוגנות – אני רעבה.

    הגב

  13. טוב.

    אז קראתי.
    אני לא יודע אם אקרא שוב, כי מי מגיע לבלוגים היום, לפייסבוק אני בקושי מגיע, ובמקרה הגעתי וראיתי את הקישור ובאתי.
    אז אני לא יודע אם אקרא שוב.
    אבל קראתי הפעם, ומוזר, נשאר לי טעם של עוד.

    אז לא יודע אם תכתבו שוב, ואני לא יודע אם אקרא שוב, אבל תודה שכתבתם הפעם.

    הגב

כתיבת תגובה