הדבר הכי מלוכלך שיש

הפעם הראשונה שביקרתי בהתנחלות היתה בצבא. הייתי ג'ובניק בנ"מ, אבל אחת לכמה זמן היינו צריכים לעשות אבט"ש – אבטחת יישובים. שמרתי בגנים, כדים, חומש ועוד התנחלות אחת שאני לא זוכר את שמה. כל ההתנחלויות הללו פונו מאז, במסגרת ההתנתקות. נסענו להתנחלויות בג'יפ צבאי. אי שם ליד עפולה, הקצין שהיה ברכב אמר שנכנסנו לאזור A, ושאנחנו צריכים להכניס את המחסנית לנשק. עברנו, עם הרובים המצחיקים שלנו, דרך משחטות הרכב של ג'נין, בכבישים בלויים, עד שהגענו להתנחלות. אלו היו מתנחלי "איכות חיים", והיו סימפטיים למדי, בהכרות שטחית. אני זוכר במיוחד את חומש. שמרנו בחורף, ועמדת השמירה כוסתה בערפל נצחי, שהשאיר טעם של מתכת על הלשון. מסביב היו הרים, כפרים ערביים ושפני סלע. אהבתי את השמירות האלה.

בפעם השניה שנכנסתי לאזור פלסטיני זה כבר היה בדרך להפגנה בבלעין. נסעתי בהסעה מאורגנת, שיצאה מהתחנה המרכזית בתל אביב. זה היה מוזר, לנסוע שם בלי מחסנית בהכנס, ולקוות שהחיילים לא יעצרו אותך במחסום. מוזר יותר היה לראות את דגל הרשות. לא מוזר – מפחיד.

לא מוזר. מפחיד. yairmlll, cc-by-ac

ישראלים לא מכירים ערבים. גם שמאלנים לא. אני מכיר שניים. אחד הכרתי באוניברסיטה, ואחר בעבודה. לא חזיתי מעולם במפגש אישי בין ימני לערבי, אבל קשה לי להאמין שזה משעשע כמו מפגש בין שמאלני לערבי שזה מקרוב בא. שמאלנים וערבים מבצעים כרכור מיוחד זה מול זה. בעיקר שמאלנים. בסדרת מחוות זהירה, הם מנסים להבהיר לערבי שמולם שהם בסדר, ויש להם את כל הדעות הנכונות. מאחר שהשתתפתי בריקוד המסוים הזה לפחות פעם אחת, אני יכול לספר כמה מביך ועילג הוא יכול להיות. ערבים אינם פטורים מהחובה הזו, כמובן. אולי אפילו מחויבים לה יותר. והמפגש בין יהודי לערבי, גם כשהוא מלא כוונות טובות, במיוחד כשהוא מלא כוונות טובות, הוא בעל פוטנציאל נפיץ. המבוכה נשארת אתך אחר כך, ואתה תוהה אם הבעיה בך או שאתה פשוט לא אוהב את הבנאדם.

יחסי יהודים-ערבים בארץ הם כה טעונים, עד שהיה לי קשה אפילו לכתוב את המילה "ערבי". במצב כזה, כשלמילה סבירה לחלוטין הוצמד כבר יופמיזם משלו – "מיעוטים", כמובן – כניסה לבלעין היא הלם קל. אלו לא "ערבים אזרחי ישראל", אלו פלסטינים, והכפר נראה בדיוק כמו שהייתם מצפים מכפר פלסטיני, כמו התמונות של סוכנויות הידיעות. אני הגעתי להפגנה שלאחר מותו של בסאם אבו רחמה. על הכביש הראשי נסעו מכוניות ישנות מכוסות לגמרי בתמונות שלו ובדגלי פלסטין. ילד נסע על אופניים, וכרזה של בסאם התנפנפה מלפניו, חוסמת לו את שדה הראיה. פתאום, כשאתה שם, מפחד, אתה מבין כמה שכבות עוטפות אותך אל מול החוויה הזו, עד כמה פלסטיני עדיין נראה בעיניך יצור חורש רע. אתה עדיין שם, עם המחסנית בהכנס.

במבט לאחור, נראה לי שההפגנה הזו היתה חשובה עבורי. לפניה, הביקורת שלי ביחס לשמאל הרדיקלי היתה חריפה בהרבה. כיום, אני כבר לא מסוגל לזכור אותה. במסה שלו על לאומנות, תיאר אורוול מצב של לאומנות הפוכה – הסלידה האוטומטית, האינסטינקטיבית, מהמדינה שלך. כיום אני צריך לבדוק את עצמי פעמיים ביום שאני לא שם. לפני בלעין, זו היתה אחת הנקודות שהרתיחו אותי בשמאל הרדיקלי, כלומר בשמאל המפגין.

אני לא בטוח שזה מצב חיובי, אבל נדמה לי שהוא רלוונטי, ושהוא מקיף יותר מאשר את החוויה האישית שלי. אתה צריך להיות שם, ולהגיע בפעם השניה, בשביל לראות איך דגל פלסטין נראה פתאום מובן מאליו, כמעט כאילו הגעת למקום בטוח; אם אתה שמאלני, אין ספק שבלעין בטוחה יותר מאשר המחסום או ההתנחלות הקרובה. מערך ההזדהויות שלך משתנה.

רובנו, אני חושב, לא מסוגלים להבין באיזו מידה המצב כאן מחורבן. בשיחה איתה, קרן ניסחה זאת היטב: עבורנו, הכל מתפקד. אם אנחנו רואים שוטרים ברחוב, ברור שהם לא יפנו אלינו; אנחנו לא חוששים ממאבטח או מחייל באוטובוס. לא זה המצב לגבי ערבים או, בחלק מהמקרים, מזרחים. איה סיפרה לי פעם אלו חישובים היא עושה כשהיא עולה למונית. נהג מבוגר – ינסה להשכיב אותך; נהג צעיר – ינסה, אבל בחשש; נהג ערבי – ינסה. זה הימם אותי, העובדה שחלקים שלמים מהקיום שלי ושלה שונים בצורה רדיקלית כל כך. גבר לא עורך את החישובים האלה, הוא אפילו לא יודע שהחישובים הללו קיימים. ומה שנכון לגבי נשים, נכון עוד יותר לגבי אוכלוסיות אחרות. אני לא בטוח שאני מסוגל לדמיין כיצד ערבי במדינה תופס את הרשויות, מה זה אומר לדעת שאם תשתה בירה בחוץ ויעבור שוטר, סביר להניח שהוא ישפוך לך את הבירה. מותר לו, כמובן, אבל אני לא חושב שזה יקרה לי (וגם זו דוגמא של קרן, אגב).

***

מהסיבה הזו, הוויכוח על הביטולים האחרונים של הופעות בארץ גורם לי בעיקר עייפות. כי אני לא בטוח שבאמת אפשר להסביר את זה. נינט טייב, בתגובה לביטול ההופעה של דבנדרה בנהארט, ניסחה זאת היטב: "למה מראש לערבב פוליטיקה שהיא שיא הלכלוך, עם הדבר הטהור ביותר – מוזיקה? קשה לי להבין את זה, אני ממש בסערה. מה שקורה כאן מקומם מאד". איך בכלל אפשר להסביר לה שזו לא פוליטיקה, שאלו בני אדם? היא לא תבין. כדי להתחיל להבין, היא צריכה לעבור מחסום, ואת זה היא לא תעשה לעולם, כי היא לא מבינה.

וזה לא משנה אם אתה שמאלני או לא, משום שגם כשמאלני מספר המקרים שבהם אתה נתקל במדינה, ראש בראש, הוא זעום מאוד, אם הוא בכלל קיים. כי, גם כשמאלני, אתה לא באמת מבין עד כמה הכיבוש מקיף, ומחלחל לכל תחומי החיים. הזעם הישראלי על החרמת מוצרים מההתנחלויות על ידי פלסטיני מדגים משהו מזה. בשמאל אוהבים להזכיר את מחירו הכלכלי של הכיבוש, ואת העובדה שאין לנו מושג, בעצם, כמה תקציבים מועברים להתנחלויות. זה, כמובן, נכון, אבל, אם להיות הגון, הכיבוש מכניס גם רווחים. החרם על מוצרי ההתנחלויות מדאיג את השלטון כאן מסיבה טובה – הפלסטינים הם שוק, וכנראה שוק שוק, וכנראה שהוא אינו זעיר. סיבה משוערת לכך שהמצור על עזה אוסר על הכנסת כוסברה (סליחה, מיטל!), הל, כמון וחומוס היא הפיכת ישראל למונופול בתחום. כלומר, יתכן שחברות ישראליות נהנות מהמצור על עזה ומעודדות את המשכתו. תנאי החיים שלנו כאן, הצמיחה, ההכנסות ממסים, קיומן של חברות ישראליות, כולם קשורים באחזקתם של פלסטינים ברעב.

נינט אפילו לא מסוגלת לומר "כיבוש". מבחינתה זו פוליטיקה. המוזיקה שלה יכולה להישאר נקייה מפוליטיקה רק אם נינט יכולה שלא לראות את הכיבוש. אורוול דיבר פעם על האנשים האפלים, שעושים את העבודה המלוכלכת בשביל שהאנשים ההגונים יוכלו לישון בשקט בלילה. בישראל, צבא שלם עושה את העבודה הזו, והאנשים ההגונים יכולים עדיין לחיות מבלי לראות זאת לרגע.

אין לי בעיה עם אמנות לא פוליטית. להפך. אך החשש שלנו מהפוליטיזציה של אמנות אינו נוגע לשיקולי אסתטיקה. הוא אינו אלא הפחד הפשוט מפני הידיעה שחיינו כאן הם חיים פוליטיים. כיום, להקה לא יכולה לבקר בישראל מבלי שזו תראה כהצהרה פוליטית. "ניסינו להבהיר שאנחנו מגיעים כדי לחלוק מסר הומאני ולא פוליטי אבל נראה שמנצלים אותנו כדי לתמוך בדעות שאינן מנת חלקנו," אמר דבנדרה בנהארט. הוא טועה. אין צורך במנצל. הופעה כאן היא הצהרה פוליטית, והיא ההצהרה הפוליטית הלא נכונה.

ישראלים אוהבים לטעון שהחרמת ישראל רק מקצינה את השיח הפוליטי הישראלי. סביר להניח שהם צודקים, במידה. אבל נראה לי שאחרי 43 שנה, אלפי מעצרים מנהליים, אלפי הרוגים ועשרות אלפי בתים הרוסים, ישראל איבדה את הזכות לבקש שיתנו לה לפתור את הבעיה הזו לבד. למעשה, אני לא בטוח שיש מי שמאמין ברצינות שישראל מסוגלת לכך. ולכן ביטול ההופעות משמח אותי. כי הוא רק ההתחלה. וכשכדור השלג הזה יתחיל להתגלגל ברצינות, ויוטלו סנקציות, לישראל לא תהיה עוד ברירה אלא לחתוך בארץ. וזה עושה אופטימי. ואני יודע שהטקסט הזה יגרום לישראלים רבים לתעב אותי, ואני יודע שהם לא יבינו. אבל, באמת, צריך להיות שם, ליד דגל פלסטין, עם גז מדמיע מסביבך, בשביל להתחיל להבין. אין ברירה אחרת.

117 מחשבות על “הדבר הכי מלוכלך שיש”

  1. פוסט מצוין, במיוחד תיאור הפעם הראשונה בהפגנה בפלסטין.

    אתה יודע אבל מה הבעיה? שאם וכאשר יחתכו בארץ ויפנו התנחלויות, מה יקרה? המתנחלים הקיצונים שפונו יחתרו בכל יכולתם לעורר מלחמת אזרחים נגד ערביי ישראל – ורוב הציבור, שירגיש שהוא ויתר כבר מעל ומעבר ולא יהיה לו חצי זין לשמוע על בעיות של ערבים, יתמוך בהם. בגלל זה אני כל-כך פסימי.

    הגב
  2. פוסט מצוין. אני רק חושש שהאנשים שלא מוכנים לעבור מחסום לא יטרחו גם לצלוח אותו.
    דיבר אלי עניין הלאומנות ההפוכה. זה אכן משהו שגם אני צריך להזכיר לעצמי כל הזמן: שגם בצד הישראלי מדובר קודם כל בבני אדם, עם חרדות והתניות של בני אדם. קל מדי ליפול לדמוניזציה, אבל שיחה אפקטיבית חייבת לפנות לחרדות ולהתניות האלה.

    בעניין הכרכור של השמאלני סביב הערבי, והתהייה שלך איך זה נראה כשימני פוגש ערבי: חוויה מכוננת מבחינתי היתה טיול אופניים שעשיתי פה בסביבה עם חבר מקומי ממוצא לודאי, שאפשר כנראה להגדיר אותו כימני ביטחוניסט. הוא, בניגוד אלי, דובר ערבית שוטפת, וכשפגשנו צמד פלאחים באיזה בוסתן הוא נכנס איתם לשיחה בשיא הטבעיות והלבביות. הוא דווקא כן ראה אותם קודם כל כבני-אדם, ורק אח"כ כ"בני דודים".

    השהייה בלונדון עזרה לי לקלף הרבה מהקליפות האלה. איכשהו, מחוץ לתפאורה הים-תיכונית, הרבה מההתניות נחלשות. גם ההתחככות בערבים כל פעם שאני קופץ לקניות בלוד עזרה לי לבחון את הגישה האינסטינקטיבית שלי כלפיהם, את הפחד (שתיארת היטב) מחד והרצון לְרָצות מאידך.

    הפיתרון, כמו שאמרת, הוא פשוט לפגוש אותם. לעבור את המחסום. אפילו לא חייבים להרחיק מעבר לקו הירוק בשביל זה.

    הגב
    • אני חושש שפגישה עם ערבים יכולה להוביל דווקא לתוצאות הפוכות מהמצופה. אורוול ניסח זאת היטב ב"הדרך לרציף וויגן": כמויות הזעם העצור, משני הצדדים, יכולות להבריח גם שמאלנים טובים אל הפאשיזם. ברגע שערבי אינו רק מושג, אלא בנאדם, להרבה אנשים קשה להתמודד עם זה.

      בגלל זה אני חושב שההפגנות חשובות כל כך. מכיוון שזו אינה פגישה, זו פעולה למטרה משותפת. ובגלל שחשוב להרגיש בטוח בכפר פלסטיני.

      ותודה 🙂

      הגב
      • יצא לי להגיע עם המשפחה לארוע בו הזמינו אנשים לדיון על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, שבדיעבד התברר ארוע לגיוס מפגינים נגד גדר ההפרדה. היה שם בחור מבילעין עם הבן שלו, והבן שלי ניגש לבן שלו וניסה לשחק איתו, ופנה אליו בעברית. הילדים היו שניהם בני 5 בערך. שאלתי את הבחור על הבן שלו אם הוא מבין עברית. התשובה שלו הייתה: באס ערבית.

        הגב
    • אני חדשה כאן, קראתי את הפוסט של יוסי גורביץ, ואני מזדהה מאד עם בעיית ההזדהות… והקושי להיות ב"בצד הישראלי"- אני גם שואלת את עצמי ומנסה להוביל אנשים יקרים לי שאינם חשופים "למידע האמיתי" ואינם רוצים להחשף לו. אני מצאתי שאנשים פוחדים לדעת כדי לא להתחייב, וזו הסיבה המרכזית להמנעותם "מלדעת" – כי לדעת, לחוות, להחשף לצד האפל והמכוער של עצמינו זה דבר מאד מפחיד.
      הבעיה השניה, כמו שנאמר כאן- היא הפחד, החרדות המניעות את האתוס הישרראלי-יהודי מאז ומעולם, ובמיוחד כאן בישראל- השניה שאני מוצאת אותה לצערי, כבר מגיל הגן זה הפחד "מלובשי גלביות", מאנשים שנראים ערבים בלבוש או נשמעים במבטא. ילדים בגיל גן יודעים להצביע על תמונות של אנשים עם מראה מוסלמי כאנשים מפחידים. ואמצעי התקשורת שלנו בשרות מדינת ישראל אוהבים להראות לנו השכם וערב כמה מסוכנים הערבים, כמה הם שונאים אותנו ולבשים את הפחד שלנו מפניהם.
      לשתי הבעיות הללו אני מוצאת שתי דרכים לא מספיק אפקטיוויות אבל הכרחיות בעיני, : האחת- להמשיך להאיר על הצדדים האפלים שלנו כדי שאנשים יתחילו לראות גם בלי רצון. ושנית- למגר את הפחד האינסטינקטיווי הנרכש של כל ילד ישראלי-יהודי מפני הערבים. להפגיש את ילדינו ומשפחותינו עם ערבים ולא לוותר.
      לצערי אני לא מצאתי את הדרך הסלולה אבל ממשיכה להתעקש בה.

      הגב
      • מירי,
        התגובה שלך הזכירה לי שני דברים:
        בעניין ייצוג הערבים בדמיון הקולקטיבי – את תיאורי הערבים בספרי חסמב"ה, והניגוד ביניהם לבין גיבורי חסמב"ה העשויים ללא חת. החומר שממנו עשויות פרודיות.

        ובעניין האנשים שמעדיפים לא לדעת – המחשה מופתית אפשר לשמוע בהקלטה של ראיון שערך בני בשן (השדר, לא הזמר) עם רבקה מיכאלי ביום ירושלים:
        http://nadav.blogdebate.org/archives/rivka

        (ואני לא הבעלבית, אבל ברוכה הבאה.)

        הגב
      • מירי, אני יכול להציע לך ולכולם דרך נוספת. במסגרת "תעאיוש" אנחנו עושים פעילות משותפת עם פלסטינאים, פעילות אשר מקרבת לבבות עוזרת לפלסטינאים בעבודות חקלאיות ונלחמת בעוולות הכיבוש.

        הגב
        • היי גיא,
          אני מכירה את תעאיוש ומוקירה את פעילויותיה. מסיבות כאלה ואחרות אוין סוף תירוצים לא מתאפשר לי להיות פעילה. אין ספק כי הפועולות בשטח הן החשובות מכולן…..
          אבל במה שקראתי בפוסט מנפלא הזה ובחלק מהתגובות כאן הרגתי הזדהות גדולה עם הקונפליקט ועם תחושת ה"זרות בתו עמי", ונסיתי להביע גם את מה שניתן לעשות גם אם אנחנו לא ממש פעילים אקטיווית. אני מכירה מספר אנשים, לא רב, אבל בטוחה שיש עוד הרבה שלא מסוגלים מכל מיני סיבות להיות ממש פעילים בשטח (כמוני) ובכל זאת יכולים לקדם את הרעיון מתוך שגרת החיים ובנסיון להשפיע בסביבה הקרובה,
          אשמח אם תציין למי אפשר לפנות אם בכל זאת מישהו ממכרי ירצה להצטרף…

          הגב
  3. תודה על הפוסט היפה והמעורר.
    נדמה לי שאני מבין, גם אם המסקנות שאני מסיק מההבנה הזו הן אחרות. אני מבין למרות שלא הייתי בבילעין, אלא מכיוון אחר למדי, ובכל זאת דומה מאד.
    התחושה שתיארת ליוותה אותי במשך חודשים רבים אחרי ההתנתקות, שבה יצא לי להתחכך מעט עם שלטונות החוק. לפתע כל שוטר או חייל שעברתי לידו ברחוב נראה לי כאיום פוטנציאלי, וכל מבט אקראי נחווה כמבוא למעצר מנהלי. נדמה לי שהחוויה הזו אפשרה לי להבין במשהו את אופן הנוכחות של הערבי במרחב הישראלי.
    גם בעיני יש בחוויה הזו איזו תובנה יסודית, ולכן אני מנסה לשמר את הרושם שלה במשך השנים. אבל התובנה הזו לא חייבת להוביל לסלידה אוטומטית מהמדינה שלך, או ממדינות בכלל. היא יכולה, ואולי גם צריכה, להוביל לתשומת לב אוטומטית ככל הניתן לכך שהנינוחות שלך פעמים רבות כרוכה ביצירת איום וזרות אצל מישהו אחר, שהסדר הטוב מציב אותו כחריג או מסוכן. זו כבר בעיה שאי אפשר לפתור בחיתוך כלשהו של הארץ, אלא אם הוא ימשך עוד ועוד, עד לרזולוציה של פדרציות קטנטנות והומוגניות, תוך חילופי שטחים ושינוע אוכלוסיות. אני מאד רוצה לקוות שיש ברירה אחרת.

    הגב
  4. אתה כותב נהדר (אתה זוכר שאחת העצות של סימור בסיפור שכתבת עליו בפוסט הקודם הייתה לאהוב את הדמויות שלך כשאתה כותב? (הוא אמר לו לאהוב את הרופא) זה מדהים בפוסט הזה איך שאיתמר השמלאני אוהב את איתמר השמלאני-אבל-לא-מפגין וגם את איתמר-החייל-עם-המחסנית). יש משהו כנה באופן נדיר ונוגע מאוד באיך שאתה מתאר את החוויה הזו של התפתחות ושינוי הזהויות.

    ובעיקר העניין של המגע ואי המגע בין יהודים וערבים הוא מעניין בשבילי בפוסט הזה (אולי גם אני עייפה מהדיון הריק על ביטולי הופעות). סיימתי עכשיו את הספר החדש של קשוע וחשבתי על זה שלמרות שנים שגרתי בירושלים לא הייתי אף פעם ברחוב צלאח א-דין. אני חושבת שדווקא בירושלים יהודים כן מכירים ערבים, אבל רק בתחומים מסויימים של העיר (האמת היא שגם הספר שלו מראה את זה יפה).

    הגב
    • 🙂

      אני באמת צריך לקרוא את הספר של קשוע מתישהו. לגבי ירושלים, אני לא יודע, אבל אני לא משוכנע שזה נכון. אני לא יודע כמה יהודים נפגשים עם ערבים בהקשר שאינו מסחרי. אבל אולי אני טועה.

      הגב
      • הייתי משאילה לך את הספר, אבל גם אני השאלתי ממישהו כדי לקרוא (וכבר החזרתי לו).

        זה הספר הכי טוב שקראתי בעברית הרבה מאוד זמן, אני ממש רוצה שתקרא אותו (יש בו את החוסר-הסכמה הכי עקשן (זה שבגללו אנחנו אוהבים את סאלינג'ר) עם העניין הזה של דמויות שאתה תבין יותר טוב משהן מסוגלות להבין את עצמן. והוא מותח ויפה ומטריד ומצחיק מאוד (ויש בו סיורים מואצים בירושלים)).

        לגבי העניין של מפגש עם ערבים, חשבתי על זה שוב בעקבות תגובתך, ואני די בטוחה שהחיים שלי לא מייצגים ממש (מצד שני, הם היחידים שיש לי). כן למדו איתי ערבים גם בכיתה בתיכון וגם ביסודי, שזה סוג אחר של אינטראקציה, והיו עוד כל מיני סוגים של קשרים חברתיים או על בסיס דומה, עד שעברתי לתל אביב וזה הפך להיות רק מפגשים על בסיס של פעולה פוליטית.

        הגב
        • כירושלמית (שגם יצא לה לעבור פעם בצאלח א-דין וזה לא היה נעים בכלל), אני דווקא הרגשתי שכל התיאורים בספר של קשוע על ירושלים ממש לא מדברים אלי כי אפילו אם הייתי במקומות האלה (בחלקים המזרחיים יצא לי קצת פחות…) אף פעם לא הלכתי בקינג ג'ורג' וחשבתי מה שהדמויות שלו חושבות כערבים. זה מתקשר גם למה שאיתמר כתב למעלה. וכאישה, יוצא לי לעשות המון חישובים כאלה.

          כמי ששירתה באיו"ש בזמן האינתיפאדה השניה זה תמיד הדהים אותי הפער העצום בין המציאות (הכל כך לא מציאותית) של השטחים לבין הנורמליות (הכל כך לא נורמלית) של שאר המדינה.

          אני מודה שאני גם זולגת והולכת לכיוון של הלאומנות ההפוכה, בעיקר מתוך מיאוס ועייפות החומר. רוצים קצת נורמליות אסקפיסטית.

          ולגבי המפגש עם הערבים, במקום העבודה שלי עובדים כמה וכמה ערבים. היחסים המקצועיים הם מצויינים והם מעורים לגמרי בצוות העובדים, אולי מתוך חשש לגעת במשהו פוליטי יש מן התעלמות מוחלטת מכך. אך בסיטואציות חברתיות שונות עדיין מורגשת הזרות המודגשת שלהם בתוכנו.

          הגב
  5. כמו ששיננא אמר, ובהמשך לדיון שלך עם רחביה, אני די בטוח שחלוקת הארץ לא תפתור את הבעיה, וסביר להניח שתחריף אותה. הפלסטינים ירגישו בבנטוסטן, במידת מה של צדק. המתנחלים המפונים (חלומות באספמיא, לדעתי) ירגישו עשוקים ונגזלים ומלאי שנאה, במידה לא מבוטלת של צדק.

    אם הולכים עד הסוף עם ההבנה ש"זה לא פוליטיקה, אלא בני אדם", הפיתרון הכי בר-קיימא – מבחינת ניצול המשאבים, הכלכלה, ההשתלבות במרחב – הוא לא קנטוניזציה אלא מדינת כל אזרחיה.

    מי אמר חלומות באספמיא?

    הגב
    • אני לא חושב שיש כאן סיכוי למדינת כל אזרחיה. יותר מדי דם רע. אני בטוח שהמתנחלים ירגישו עשוקים ונגזלים, אבל – אם לומר את האמת – לא ממש אכפת לי. אני גם לא משוכנע שהפלסטינים לא יהיו מרוצים מההסדר הזה, אם כי – שוב – לא באמת אכפת לי. כל צד יאלץ לוותר על משהו, אך המצב הקיים לא יכול להימשך.

      הגב
  6. פוסט מעולה. בכל סעיף ונקודה שנגעת בהן, אבל אני ברשותך הייתי רוצה להתייחס לפיסקה הזאת:
    "ישראלים לא מכירים ערבים. גם שמאלנים לא. אני מכיר שניים. אחד הכרתי באוניברסיטה, ואחר בעבודה. לא חזיתי מעולם במפגש אישי בין ימני לערבי, אבל קשה לי להאמין שזה משעשע כמו מפגש בין שמאלני לערבי שזה מקרוב בא. שמאלנים וערבים מבצעים כרכור מיוחד זה מול זה. בעיקר שמאלנים. בסדרת מחוות זהירה, הם מנסים להבהיר לערבי שמולם שהם בסדר, ויש להם את כל הדעות הנכונות. מאחר שהשתתפתי בריקוד המסוים הזה לפחות פעם אחת, אני יכול לספר כמה מביך ועילג הוא יכול להיות. ערבים אינם פטורים מהחובה הזו, כמובן. אולי אפילו מחויבים לה יותר. והמפגש בין יהודי לערבי, גם כשהוא מלא כוונות טובות, במיוחד כשהוא מלא כוונות טובות, הוא בעל פוטנציאל נפיץ. המבוכה נשארת אתך אחר כך, ואתה תוהה אם הבעיה בך או שאתה פשוט לא אוהב את הבנאדם."

    שהיא בעיני הכי משמעותית כי לצערי נראה לי שפוסטים ודיונים מהסוג הזה ממילא מסתובבים במעגלים צרים מאוד. מעגלי המשוכנעים. כי הלא משוכנעים או שלא קוראים או שמגיעים רק כדי להדוף כל ניסיון לאיזה שיח בנושא, תוך כדי צעקות – איפה שלום עכשיו הפלסטינאי? ו – מה עם החמאס?!

    אז אם נחזור לפסקה החשובה הזאת, אני רוצה להתייחס לנסיון שלי כמי שהייתה מראשי דור שלום ואחראית על הנושא הפלסטינאי ,ככה שארגנתי אין סוף מפגשי ישראלים פלסטינאים, וכל פעם מחדש נדהמתי למראה הבורות העמוקה ובעיקר למראה החומה השקופה המתקיימת בינינו לבין האזרחים הערבים שבמדינתנו.
    כי באמת גם השמאלנים לא מכירים ערבים. לא מכירים ערבים באופן אישי אבל גם לא מכירים את תרבותם, את שפתם, את ההיסטוריה שלהם. וכו'.

    אני זוכרת שלשבעה של אבא שלי הגיע הישאם עבד אל ראזק (שהיה אז השר לענייני אסירים ברשות) וכשדיבר עם אמא שלי השיחה הגיעה לאצ"ל ולח"י והוא אמר שם כמה דברים שהיא, שחושבת שמכירה כל מה שקשור להיסטוריה הארצישראלית, ניסתה לתקן אותו. כמובן שהוא ידע יותר ממנה והיה בקיא הרבה יותר בפרטים.

    וזו דוגמא לעד כמה הפער בין שני הצדדים גדול, כבר מהתפיסה הבסיסית של בואו נכיר אחד את השני.
    הם עושים כמיטב יכולתם ללמוד עלינו. אנחנו לא צריכים. אנחנו החזקים ואנחנו הכובשים ולנו המדינה עם האזרחות אותה אפשר לשלול כל רגע נתון.

    הגב
  7. שאלה:
    מקובל עליך שיהיו שתי מדינות בשטחה של ארץ ישראל: אחת עם דגל כחול-לבן ומגן דוד והשניה עם דגל פלסטין?
    אני שואלת כי כמה 'מפגיני אנטי-גדר' שדיברתי איתם, כמו גם רוב הערבים תושבי חיפה שדיברתי איתם (אני חיפאית), מזדהים עם המלחמה של העם הפלסטיני נגד עוולות הכיבוש ובאיזשהו מקום מזדהים עם הדגל הפלסטיני המתנפנף בהן מצד אחד, ומצד שני לא מוכנים לקבל את הרעיון של בית לאומי-יהודי, מקום שבו יהודים לא יחשבו לאחר הנרדף, זה שצריך להציג אישורים ולרצות את הפריץ, חווה פרעות חוזרות ונשנות ונאלץ להסתיר ולהצניע את יהודותו בגלל האנטישמיות, או להגיע בדרכים לא לגליות לארץ אחרת, כמו שסבא שלי שברח מפולין הגיע לארץ ישראל, כשרק מכנסיו וחולצתו על גופו, כי פה חשב שיהיה בית לזהות היהודית.
    כששאלתי חבר'ה ערבים אם הם מבינים שגם ליהודים מגיע בית לאומי בו יוכלו לדבר בחופשיות את שפתם ולקיים את אורח חיים יהודי בחופשיות, חלק התחמקו והרוב ענו שכן, אבל לא על חשבונם.
    בעולם שעדיין מחולק כולו למדינות לאום, זה לא רק עניין של הסנקציות הכלכליות ולא רק של פינוי מתנחלים מהשטחים. עד שערביי ישראל ופלסטין לא יזדהו עם הצורך במדינת לאום יהודי בארץ ישראל, לא יהיה פתרון לסכסוך. כמובן שזה תלוי גם ביהודי ישראל ובמנהיגים שהם יבחרו, כי נראה שאלה הנוכחיים עושים הכל כדי להוביל את מדינת ישראל לאבדון.

    הגב
    • לשאלתך: כן, בהחלט. אין לי בעיה עם לאומיות ישראלית.
      לגבי ה"עד שערביי ישראל ופלסטין לא יזדהו עם הצורך במדינת לאום יהודי בארץ ישראל" אני לא מסכים. ראשית, מבחינה עקרונית, סיום הכיבוש לא צריך להיות תלוי באופן שבו פלסטינים מרגישים כלפי ישראלים. שנית, מעשית, אם נחכה עד שכולם יהיו פינלנדים, לא יזוז כאן כלום.

      הגב
    • לי יש בעיה עם כל סוג של לאומיות, אבל אני מסוגל להבין שרוב בני האדם חונכו להאמין שלאום זה דבר טבעי ונחוץ, ולכן אין לי התנגדות ללאומיות הישראלית או הפלסטינית.

      אבל יש לי כל ההתנגדות שבעולם ללאומיות דתית, מכל סוג שהוא.

      הגב
  8. "עד שערביי ישראל ופלסטין לא יזדהו עם הצורך במדינת לאום יהודי בארץ ישראל, לא יהיה פתרון לסכסוך. "

    יזדהו? לא חושב. יקבלו. לקבל זה לא להזדהות.

    הגב
  9. השאלה שלי לגבי הדגלים היתה בגלל משפט אחד שאני מודה שנתפסתי עליו:
    "אתה צריך להיות שם, ולהגיע בפעם השניה, בשביל לראות איך דגל פלסטין נראה פתאום מובן מאליו, כמעט כאילו הגעת למקום בטוח"
    אתה מקבל כמובן מאליו את דגל פלסטין על צבעיו וסמליו הפרו-ערביים, כולל הירוק המוסלמי, אבל עם המגן דוד היהודי בדגל ישראל יש לך בעיה. שאתה מסוגל לחיות איתה. אבל בעיה.
    תראה, בזמן האחרון, יש כאן גל לאומנות יהודית די מבהיל, שגם לי, בתור ציונית (שלום, קוראים לי חן ואני ציונית) יש בעיה איתו. אפילו הפסקתי לנדנד לאחותי שחיה כבר שש שנים עם משפחתה בניו יורק לחזור לכאן (אגב, גם בפרברי צפון ניו יורק הלכאורה ליברליים יש שנאת יהודים, גם אם מינורית יחסית לפרברים מוסלמים בערי ארופה. אבל מה לעשות שמצד אחד אני לא מספיק עשירה בשביל להיות אזרחית העולם, ומצד שני אני רוצנ לשמור על הזהות היהודית שלי ושל הילדים שלי, בדיוק כמו שפלסטינים רוצים.

    הגב
    • הבעיה הייתה ונשארה, בעיני לפחות, הערבוב בין הלאומיות לדת ביהדות. הבעייה שיש, שוב, לי אישית, עם מדינה יהודית היא שהיא באופן אינהרנטי לא דמוקרטית.

      הגב
      • תשאל ערבי ישראלי או פלסטיני, לא משנה, אם הוא מסכים שלמדינת פלסטין כשתקום, יהיה ראש ממשלה יהודי. אם תקבל תשובה חיובית, אז גם לי יש בעיה עם מדינה יהודית.

        הגב
        • כמובן שבתפיסה האוטופית שלי גם במדינה פלסטינית יוכלו להיות אזרחים יהודים שווי זכויות וכו' (בתפיסה היותר אוטופית תהייה מדינה דו לאומית אחת). בכל מקרה את דעותי לגבי הצורה הרצויה למדינה שאני חי בה אני משתדל לא לקבוע לפי דעות השכנים.

          הגב
        • אני שואלת כי בעיניי התעלמות מהשאיפות של הפלסטינים, המוצהרות ולא מוצהרות, לא שונה בהרבה מחוסר לקיחת אחריות על עוולות הכיבוש.

          הגב
    • אני לא לוקח את הדגל כמובן מאליו מאחר שהדגל, כמו גם התקווה, מפלים את הערבים אזרחי המדינה. זה לא קשור לסלידה מזהות יהודית או לכל עניין ה"בית הלאומי לעם היהודי", זה קשור לכך שאפליית ערבים מתחילה בדיוק מהאלמנטים האלה.

      הגב
      • אבל לפי מה שכתבת כאן, את הדגל הפלסטיני אתה כן לוקח כמובן מאליו, עם היצוגים המוסלמים והפרו-ערביים שלו. זה הרי דגל שמפלה את היהודים שאולי ירצו לחיות במדינה פלסטינית, כי הם כבר דור שלישי בה ורואים בה את מולדתם.
        אגב, לי אין שום בעיה עם דגל פלסטיני שמפלה יהודים/נוצרים/טיבטים בודהיסטים/ מה שזה לא יהיה. זכותם של הפלסטינים להגדיר את הזהות שלהם.

        יהודים שבחרו לשמור על זהותם היהודית, שפתם (יידיש או עברית כשפת קודש) ומנהגיהם, כמעט תמיד הופלו לרעה, ונתפסו כזרים. כך היה, עד שהקימו לעצמם מחדש מדינה יהודית.

        הגב
        • לדגל הפלסטיני יש ייצוג פאן-ערבי, לא מוסלמי (למרות שהצבעים מייצגים תקופות שונות בח'ליפות המוסלמית). אם את רוצה דגל מוסלמי, הרי זה הדגל הירוק של החמאס.

          אין לי בעיה עם המדינה היהודית. כלומר, יש לי השגות לגביה, אבל אין לי שום התנגדות עקרונית. אני כן מתנגד למדינה אתנוקרטית, שמפלה אזרחים אחרים בתחומה. במובן הזה, הדגל וההמנון לא חשובים לי כלל. אם את חושבת שניתן יהיה לשמור על הדגל וההמנון הנוכחיים, ובכל זאת לאפשר לערבים כאן שוויון זכויות – בכיף.

          הגב
        • ברור שלא יכול להיות לערבים שוויון זכויות במדינה עם סמל והמנון יהודיים, אלא אם כן הוא ימחוק את זהותו כערבי ויאמץ זהות יהודית. שזה לא ממש כיף, כמו שגם יהודי שחי בכל מדינה אחרת בעולם, כולל ארצות הברית, וצריך להסתיר את זהותו היהודית, לא ממש מכייף.
          בעיניי, כמו שמשפחה שלי, אנשים לפני שלושה דורות נאלצו לבחור בין ויתור (בדרגות שונות) זהות יהודית מושלמת, לבין חיים של מאבק על הזהות היהודית במדינת ישראל, כך גם ערביי ישראל יצטרכו לבחור.
          יצירה שאהבתי שמעבירה (בין שאר הרעיונות) את הרעיון הזה:
          http://www.notes.co.il/sharabani/62189.asp

          הגב
        • המשפט המלא הוא:
          כמו שגם יהודי שחי בכל מדינה אחרת בעולם, כולל ארצות הברית, וצריך להסתיר את זהותו היהודית, לא ממש מכייף.

          הסתרת זהות יכולה להיות בדרגות שונות, מהעדפה שלא לקרא ספר בעברית/לדבר עברית במקום ציבורי ועד לשינוי שם משפחה ואימוץ קודים של התנהגות של בני הלאום/הדת שהם הרוב במדינה שלך.

          לשאלתך – יש גילויי אנטישמיות היום כמעט בכל העולם. אני מודה שלא בדקתי את המצב בפינלנד, אבל ישראל היא (עדיין) המקום הכי בטוח בעולם ליהודים.

          הגב
        • לא קראתי לביטולה של מדינת ישראל, אין צורך להכניס טראומות שואה לעניין. האם מאז הקמתה של מדינת ישראל, מתו יותר אנשים עקב יהדותם בתחומה או בחו"ל?

          הגב
        • סביר שיותר יהודים מתו בישראל, כי כאן נמצאים אלו שבחרו להלחם על זהותם היהודית, להבדיל מאלו שחיים בחו"ל ואמצו חצאי זהויות אחרות.

          הגב
        • אמרת היום, מה שייך שישה מיליון? בעשר השנים האחרונות, כמה יהודים בכל העולם נרצחו רק בגלל שהם יהודים? נראה לי שהרבה פחות מהאלף ומשהו שמתו בפיגועים בארץ.

          הגב
      • מכתב שהעביר לי מזיד עבאס – מזכיר עמותת הדרוזים הציוניים
        הוא מקבל משנה תוקף, כשהוא מגיע מדרוזי אל'מ מיל המבקש לעורר אותנו היהודים הנרדמים בשמירה.
        קראו קראו. אם לא תעשו כלום , אל תתפלאו שהאמת תגיע!!
        בברכה
        מי שרוצה להגיב, יכול לפנות ישירות למזיד עבס ,שכתובתו מצ"ב
        הודעה שהועברה
        מאת: מזיד עבאס

        אמיתות כבדות משקל!
        האמת על הערבים, ושהיהודים יפסיקו לחיות בתחושת אשמה.
        ערביי ישראל, כל כך " מסכנים" …
        למרות שהם מהווים כ:20% מאוכלוסיית המדינה, הם זוכים ב-50% מתגמולי הביטוח הלאומי.
        הם כל כך "אומללים", שגביית המיסים במגזר הערבי היא מגוחכת, והנתונים על כך ידועים לכל מי שמעוניין לדעת אותם.
        מילא כשמדובר במיסי המדינה כמו מס הכנסה ומע"מ, אבל הם גם לא ממש טורחים לשלם את המיסים העירוניים שלהם, ובנוסף מצפים מהממשלה לכסות את הגירעונות שהם יוצרים .
        כל כך "מקופחים", עד שברשויות המקומיות שלהם הם מעסיקים את כל החמולה, וכל שתי דקות דורשים ומקבלים מענקים מהממשלה כדי שהרשויות לא יקרסו.
        ואם מענק כזה מתעכב אפילו ביום, זאת כמובן "ההוכחה" לכך שישראל היא גזענית.
        כל כך "מופלים", עד שכל המגזר הזה חי בבתים צמודי קרקע, כלומר וילות, ובפועל – טירות ענק. מאות אלפי בתים במגזר הערבי נבנו שלא כחוק,
        ואל תספרו לי ש"אין להם תוכניות מתאר".
        כי הסיבה לכך היא שהם לא עושים שום צעד בכיוון של תכנון המרחב העירוני.
        שהרי למי שלא יודע, ועדת התכנון המקומית היא זו המאשרת תוכניות מתאר מקומיות,
        וזו האחריות של הרשויות המקומיות הערביות לדאוג לאנשיהם.
        אבל הרבה יותר קל לבנות בניגוד לחוק בישראל . אף אחד לא מעז להרוס בית של ערבי !
        בעוד שאם אני רק אתקין פרגולה או אסגור מרפסת שלא כחוק, יעמידו אותי מיד לדין , ויחייבו אותי בהוצאות ההריסה ובהוצאות משפט, בנוסף על הקנס.
        כל אחד מהם חי על ג'בל משלו , כאילו האדמה היא משאב לא מוגבל בארץ הזו.
        תושבי סכנין מתלוננים על "הפקעת אדמות" .
        הם רק שוכחים לציין שבסכנין חיים 20 אלף איש על שטח של 8,000 דונם ,
        בעוד שברמת גן לדוגמא חיים למעלה מ-150 אלף איש על שטח של 12,000 דונם , כשרבע ממנו הוא פארקים וגנים.
        חיים טוב, הערבים תושבי ארצנו.
        מספיק לנסוע בוואדי עארה ולראות על איזה שטח יושבים יישובים כמו אום אל פאחם ומוסמוס.
        הם כל כך "מסכנים", עד שישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון שבה ערבי יכול לבחור ולהיבחר בבחירות דמוקרטיות חופשיות.
        ארץ שבה ערבי נהנה מכל החירויות האזרחיות , שבמדינות ערב אנשים אפילו לא חולמים עליהן.
        ארץ שבה ערבים יכולים להפגין בלי לחטוף כדור בראש.
        ולמי שעוד לא הבין – מה שקרה כאן באוקטובר 2000 לא היה "הפגנות", אלא סיוע פעיל לאויב שפתח באותם ימים ממש במלחמה נגד ישראל.
        בכל מדינה אחרת אוכלוסיה שהייתה מנסה לחסל את אזרחי מדינתה שלה בכבישים באמצעות תאונות,
        אבנים, בקבוקי תבערה, מוטות ברזל ונשק חם – הייתה סופגת 13,000 הרוגים ולא 13.
        הם כל כך "אומללים ", עד שמותר להם להזדהות בגלוי עם הגרועים שבאויבינו – איראן, חיזבאללה, החמאס, סוריה, הג'יהאד האיסלמי וכל שאר החולרות – ואיש אינו מעלה על הדעת ברצינות לדרוש מהם נאמנות מינימאלית למדינתם.
        הם כל כך "מקופחים", עד שלעולם לא תראו שבמסגרת "איחוד משפחות" איזשהו ערבי יבקש "להתאחד" ב"פלסטין", "ירדן" , "מצרים" או "סוריה" .
        הפלא ופלא – הם תמיד תמיד מעוניינים להתאחד דווקא במדינה ה"גזענית" הזו!
        באמת מעניין. אולי כדאי שמישהו ייתן פעם את דעתו על התופעה המרתקת הזאת.
        הם כל כך "מופלים", עד שבכל מדינת ישראל לא תמצאו ערבי אחד שמוכן לעבור ל"פלסטין" – מדינה שבה כל האזרחים הם בני עמו , דוברים את שפתו, מאמינים בדתו ומנופפים בדגל האהוב עליו .
        הם אפילו לא מוכנים להישאר במקומם ושגדר הגבול תעבור ממערב להם ותשאיר אותם בשטח "פלסטין" וזאת מבלי שייאלצו לעזוב את הבית..
        תראו את תושבי אום אל פאחם – רובם תומכי התנועה האסלאמית וההסתה אנטישמית של ראאד סלאח – אבל אינם מוכנים לשמוע אפילו על האפשרות שהגדר תעבור ממערב להם , והם יסופחו ל"פלסטין" על בתיהם ורכושם.

        אבל הרי הם "פלסטינים" – לא?
        הרי לא טוב להם במדינה יהודית "גזענית" – לא?
        אז מה לעזאזל קורה כאן?
        פשוט מאד, המדינה לא תשרוד
        היהודים עם מזוכיסטי… אחד נגד השני…

        הגב
  10. בדיונים האין סופיים שהתקיימו בשבועות האחרונים על ביטולי הופעות (גס"ה, קוסטלו, הפיקסיז ועכשיו דבנדרה) משום מה תמיד חוזרת הטענה שמייחסת למי שמתנגד לחרם התרבותי על ישראל את התפיסה (הנאיבית כמובן) שחייבים להפריד בין אומנות ופוליטיקה, אבל לדעתי זה ממש לא נכון. אני בטוח שכמעט כל מי שמתנגד לחרם התרבותי על ישראל (ונמצא כמובן בצד השמאלי של המפה הפוליטית) לא היה מתנגד בכלל אם למשל דבנדרה היה מחליט להופיע בארץ ולנאום בהופעה שלו נגד הכיבוש, או להתייחס בצורה מפורשת לתקרית המשט. כנ"ל לגבי הפיקסיז או כל אמן אחר.

    דווקא אקט מהסוג הזה היה מערב בצורה יותר קיצונית אומנות ופוליטיקה בהשוואה לכל מיני ביטולים ברגע האחרון שתמיד מלווים במעין התנצלות מגומגמת וחצי מתחמקת שלא ממש רוצה לייחס משמעות פוליטית לביטול אלא מצדיקה אותו בכל מיני תירוצים דחוקים (ומה עוד שבניגוד לאמן שמראש מחרים את ישראל, במקרה של אמן שמסכים להופיע בארץ אבל מבטל ברגע האחרון קשה מאוד לייחס למעשה שלו משמעות פוליטית אמיתית). בנוסף לכך סביר להניח שבמקרה כזה גם האמירה עצמה הייתה הרבה יותר אפקטיבית מאשר ביטול הופעה שבסופו של דבר לא ממש משכנע אף אחד (וזאת אולי נאיביות לחשוב שמוזיקה יכולה באמת לשנות משהו בעולם, אבל את אותו הדבר ניתן גם להגיד על ביטול הופעות…).

    אני גם לא מסכים לכך שמי שמתנגד לחרם בהכרח "לא באמת מבין" את המצב ("איך אפשר להתבכיין על ביטול הופעה בתל אביב כשבעזה אין לאנשים מצרכי יסוד בסיסיים?!") או שרמת הטיעונים שלו מסתכמת במה שהעלמה נינט אמרה. יש כאן שאלה מאוד עניינית: האם חרם תרבותי על ישראל הוא אפקטיבי (בצורה חיובית כמובן) או לא. אני חושב שלכל אחד מהצדדים יש את הטיעונים שלו ועדיף שהדיון יתמקד בטיעונים האלה בצורה עניינית במקום להציג באופן עקבי את מי שמתנגד לחרם כמישהו שחי בבועה מנותקת והגיע הזמן שהוא כבר יתעורר ויריח את הקפה.

    הגב
    • בגדול, אני מסכים איתך. אבל התעלמת מהפסקה האחרונה בטקסט שלי – אני לא חושב שמה שהישראלים חושבים הוא רלוונטי עוד. הפסקת ההופעות אינה מעניינת אותי כשלעצמה, וקשה לי להאמין שדווקא היא תפקח את עיני השמאל התל-אביבי, כמאמר הקלישאה, לעוולות הכיבוש. אבל זו התחלה של חרם רחב יותר, אפקטיבי יותר, שיכול לסיים את הכיבוש, ובגלל זה אני מרוצה ממנה.

      לגבי אנשים שלא באמת מבינים את המצב, הם מבינים את המצב, אבל במובן אחר של "מבינים". גם אני, לפני שבאתי לבלעין, הבנתי את המצב. אחרת לא הייתי מגיע לבלעין מלכתחילה. מה שרבים לא מבינים, בלי קשר להתנגדותם לחרם, הוא כמה מהתפיסות שהם מקבלים כמובנות מאליהן אינן כאלה, ועד כמה הפחד שלהם מהפלסטינים, למשל, מושרש עמוק.

      הגב
      • אני לא חושב שהתעלמתי מהפסקה האחרונה אלא דווקא התייחסתי בעיקר אליה. אתה טוען מצד אחד ש"מה שהישראלים חושבים הוא לא רלוונטי עוד", אבל מצד שני שהחרם התרבותי, שבסופו של דבר יוביל לחרם יותר גדול, יגרום להתעוררות מסוימת בציבור והפסקת הכיבוש. אם הדיון כאן הוא רק ברמה הפרקטית ("ישראלים מבינים רק כוח") אז בעצם זה לא כ"כ משנה אם נבין או לא נבין את המצב, העיקר שהחרם יעשה בסוף את שלו ויכריח אותנו לצאת סופית מהשטחים. אם מדובר ברמה התודעתית אז כאמור אני לא חושב שמי שמתנגד לחרם בהכרח מבין פחות את המצב (הן ברובד האינטלקטואלי והן ברובד הרגשי).

        הגב
        • הדיון כאן הוא בשתי הרמות גם יחד, כאשר האחת קשורה לשניה. אני לא חושב שישראל תצא מהשטחים, בין היתר בגלל מה שאתה מכנה "הרמה התודעתית". ולכן אני חושב שהחרם חיוני. הלוואי שהוא לא היה.

          אני גם לא חושב שמי שמתנגד לחרם *בהכרח* מבין פחות את המצב. אבל אני כן חושב שזה המצב אצל רבים מהמתנגדים. זה לא הופך את ההתנגדות שלהם לבלתי רלוונטית, אגב. אחד מהקטעים שבסוף לא נכנסו לפוסט הוא הטענה שיש לי צורך גם באנשים הללו, שמסוגלים להביט על השמאל הרדיקלי מבחוץ, כי אני כבר לא מסוגל, מהסיבות שמניתי.

          הגב
  11. @חן
    כתבת "יש גילויי אנטישמיות *היום* כמעט בכל העולם".
    האם ייתכן שיש קשר כלשהו בין גילויי האנטישמיות הנוכחיים לבין המוניטין העגום של מדינת היהודים?

    הגב
  12. הטיעון "במקרה של אמן שמסכים להופיע בארץ אבל מבטל ברגע האחרון קשה מאוד לייחס למעשה שלו משמעות פוליטית אמיתית" חוזר המון לאחרונה, ואני לא מבינה אותו בכלל. עמדה פוליטית זה משהו שאתה צריך שיהיה לך מאז ומתמיד, ושלא ישתנה לעולם לא חשוב מה קורה מסביב, בשביל שהיא תהיה אמיתית? נראה לי שבדיוק להפך.
    הרי יכול להיות שאמנים כאלו ביטלו בגלל דברים שקרו מאז שהם הסכימו והחמירו את המצב, או שינו את המשמעות שתהיה להופעה ברגע הספציפי הזה (הפיקסיז ביטלו בגלל תקרית המשט כמה ימים לפני כן; דבנדרה, לפי מה שכתב באתר שלו, ביטל בגלל שלאור ביטולי השבועות האחרונים ודגלי ישראל בהופעה של פלסיבו התברר לו שהופעה כרגע תתפרש כתמיכה במדיניות הישראלית); או שהם ביטלו כי לקראת ההופעה תומכי החרם פנו אליהם וסיפרו להם על המצב בארץ דברים שהם לא ידעו קודם. שתי הסיבות האלו טובות.

    ובנפרד: נדמה לי שיותר מכפי שמתנגדי החרם השמאלנים מעלים טיעונים של 'זה יזיק' (מה זה כבר יכול להזיק? להזיז את הציבור ימינה? כל דבר שקורה בארץ הזאת בשנים האלו מזיז את הציבור ימינה), הם מעלים טיעונים של 'אני לא מוכן לשלם שום מחיר בלי לדעת מראש מה אני קונה' (במובן של איך בדיוק החרם יועיל). ווט דה פאק? המחיר הוא הרי כל כך אפסי לעומת הנוראוּת של מה שקורה עכשיו. במילותיו של אמן שדווקא לא ביטל אלא עשה כפי שהציע אלי: תשכחו מהמנחה המושלמת שלכם ותצלצלו בפעמונים שאולי עדיין יכולים לצלצל.

    הגב
  13. שלום. אני אורי. אני לא שמאלני. אני ימני. אני לא מתבייש בזה. אני לא מתבייש להיות ציוני, אני לא מתבייש לחיות במדינת ישראל, אני גר בירושלים, ואין לי נקיפות מצפון.אפילו בעבר, גרתי בגילה ובפסגת זאב!!! ממש מתנחל הא?
    תתפלאו, אבל יש לי אפילו חברים ערבים. כן כן ערבים. גם ערבים ישראלים וגם ערבים פלסטינאים. אני לא יודע כמה מכם "פתחו שולחן" על בלוקים פלטת עץ ושקיות ניילון, עם חומוס טונה וזיתים עם ערבים. אני כן, מה לעשות- לא מתבייש, להפך, אפילו גאה.

    יש משהו שמשגע אותי בבורות של השמאל, כן אותו שמאל "נאור" שמפגין בבילעין, ששולל את הדגל או ההמנון, שקורא לנו עם כובש וכיו"ב. יש לי משימה בשבילכם. לכו לערבי תושב מזרח ירושלים הנושא תעודת זהות כחולה. תשאלו אותו, בכל הכנות- אם הוא היה מוותר עליה לטובת אזרחות פלסטינאית, על כל המשתמע מכך, החל מהדגל, דרך ההמנון ועד לזכויות הרפואיות והביטוח הלאומי. ידידיי היקרים, אתם מתעסקים בשטויות. אין לי מושג מי הם הערבים שאיתם אתם רוקדים את אגם הברבורים לפני שאתם מתחילים לדבר. אני לא צריך לרקוד, אני מדבר כאדם לאדם. אתם חושבים יותר טוב מהם מה טוב בשבילם.למעשה אתם חושבים גם בשביל כל מדינת ישראל מה טוב בשבילה, כי כך אתם מתוכנתים, לצערי. אתם הרי "הנאורים".
    רוב הפלסטינאים האמיתיים- לא ה"רקדנים" שאיתם אתם נפגשים היו מייחלים להיות אזרחי ישראל גם כערבים, עם ההמנון שלנו, הדגל שלנו, וכן כן גם עם הזכויות שלנו. ומערכת המשפט שלנו. ולא תחת השלטון המושחת שלהם, של הרשות הפלסטינאית. נכון, גם אצלנו מושחתים (ע"ע אולמרט), אבל אצלנו יש דין ויש דיין. אצלם הריקבון השלטוני מסתובב בכל פינה, וסליחה שאני מכליל, אבל זה מתוך הכרות של העובדות. תשאלו את החברים שלכם. תבדקו אותי ותגלו רק לשם הציניות שבדבר- מה הקשר בין אבו עלא, המנהיג הדגול לבין אספקת מלט לייצור גדר ההפרדה.
    תבדקו לאן נעלמים כספי סיוע בינ"ל. לא פלא שסוהא ערפאת חיה בעושר ועושר. של מי הכסף? מי עושק את מי? האנשים משתנים, המנגנון נשאר. כל פלסטיני בחדרי חדרים יגיד לכם את האמת ואת דעתו על השלטון שלו. רק תנו להם לדבר במקום להחליט בשבילם, אין לי ספק שתופתעו מהתוצאות.

    גילוי נאות:
    אני רס"ן במילואים. וגם בזה אני לא מתבייש.
    אתם לא האוייבים שלי- האם אני האוייב שלכם?

    הגב
    • אתה אידיוט מושלם. אכלת פעם קוטג' עם פלסטיני אז אתה חושב שאתה יודע משהו על משהו? אתה חושב לרגע אחד שפעילי השמאל קובעים עבור הפלסטינים מה הם יעשו ויאמרו וירגישו? הרי מי שקובע עבור הפלסטינים מה לעשות ומה לאמר הם החיילים והמת"ק, וכמובן הציוני שיודע טוב מאוד מה עובר בראש של כל פלסטיני. והנה אתה בעצמך קובע פה בפסקנות בדיוק מה הפלסטינים רוצים וחושבים.

      הגב
      • ברור שאני אדיוט מושלם, הרי אני לא חושב כ מ ו ך……. ולא, לא אכלתי קוטג'. (אתה מוזמן לקרוא שוב את התגובה) …..רואים כמה פעמים אתה ישבת לאכול איתם. אולי אכלתם ארוחה וירטואלית.
        אני לא מתנשא. אני לא יודע מה עובר בראש של כל פלסטיני. אני יודע מה עובר בראש של פלסטינאי "עממי", כזה שמעדיף (תתפלא) את שילטון "הכיבוש" על פני המושחתים שמנהיגים אותו…

        ואגב כיבוש- שאלת אידיוט מושלם: אם "כבשנו" את ה"שטחים", ממי כבשנו אותם? ולמה אתם לא דורשים להחזיר אותם לבעלים המקוריים, קרי ירדן? האם היתה אי פעם מדינה פלסטינאית? מה היה לפני 67?

        הגב
      • אני איש קש? למה? מה נראה לך- שאני אלייקים העצני במסווה?
        דבר אחד אי אפשר לקחת ממך, את ההומור.

        הגב
        • ברור שהוא היה מעדיף להיות אזרח ישראלי. הפלסטינים בעניין של אדמה יותר מאשר של ריבונות ומוסדות. השאלה היא אם **אתה** מוכן שכל הפלסטינים שאתה כרגע מחזיק בלי זכויות, כ"אזרחים" של רשות שאין לה סמכות לעשות שום דבר שמדינת ישראל לא מרשה לה, שמדינת ישראל מרשה לעצמה לעצור אזרחים זרים בבירה שלה כדי שלא יפגינו נגד גניבת אדמות – האם אתה מוכן לספח אותם ולתת לכולם זכויות שוות?

          הגב
        • אתה עושה את זה ממש קשה לא להתנשא, אתה יודע?

          לא אתה איש הקש, בנית כזה. התגובה שלך כוונה לאיש וירטואלי שאמר דברים של נאמרו על ידי אף אחד אחר כאן ותכנה היה קשור בצורה רופפת ביותר לכל דיון שהיה כאן לפני.

          עושה לך טוב לחשוב שאתה כובש נאור האהוב על ידי נכבשיו, או שבגלל שנפגת עם כמה אנשים אתה יכול לדעת מה "הערבים" רוצים? שיהיה לך לבריאות. אבל חסוך את אהבתך המזוייפת.

          הגב
  14. העניין הזה של:
    "אתם לא האוייבים שלי- האם אני האוייב שלכם?"
    אתה לא אמור לשלם לעמיר בניון זכויות יוצרים על זה?

    הגב
    • חחחח, ידעתי שזה מצלצל מוכר. ללא כוונת זדון. אני אחדד:
      אני לא שונא שמאלנים, אני לא שונא ימנים, אני לא שונא ערבים, אני לא שונא אשכנזים ולא שונא ספרדים, לא שונא דתיים ולא שונא חילונים.
      האם אתה האנונימי- ואתם החושדים בי כאיש קש מסוגלים להסתכל במראה ולהגיד את המשפט הזה בלב שלם? את מי אתם לא יכולים לכלול?

      הגב
      • היי אורי,

        אני לא בטוח ששיחה עם מספר פלסטינים יכולה לגרום למישהו, ימין או שמאל, לדעת מה "הם רוצים". יתכן שחלק מהפלסטינים שגרים במזרח ירושלים רוצים להישאר תחת ריבונות ישראלית. בהתחשב באלטרנטיבה, זה מובן לגמרי. עם זאת, ברור לגמרי שיש מספר לא מבוטל של פלסטינים שלא מעוניין בכך. אני מניח שאנחנו יכולים להסכים בנושא הזה, נכון?

        שלטון הפתח או החמאס הוא אלטרנטיבה אומללה לכיבוש הישראלי. זה נכון. אבל נורא בעיני שהתדרדרנו למצב שבו זה הטיעון היחיד שנותר כדי ללמד זכות על הכיבוש. אזורים פלסטינים שלמים אינם מקבלים חשמל או מים (ולא רק פלסטינים, כמובן. ראה את היישובים הערבים והבדואים הבלתי מוכרים בישראל עצמה), אז כל מה שנותר לנו לעשות הוא לומר שתחת שלטון פלסטיני זה יהיה גרוע יותר. אולי. אני לא בטוח, אבל אולי. כך או כך, זה לא רלוונטי. זכותם של הפלסטינים לדפוק את עצמם. לא זכותנו.

        הגב
        • איתמר היקר!
          אני ואתה כנראה רואים דברים בצורה די דומה.
          המשפט שלך "שלטון הפתח או החמאס הוא אלטרנטיבה אומללה לכיבוש הישראלי. זה נכון" ,מעיד שאתה לא בן אדם אטום, ואתה מסוגל להביט מעבר לסיסמאות. השאלה היא מה הפתרון.
          צודקת הגברת רחביה ברמן, אני לא ארצה את הפלשתינאים כאזרחי ישראל. מודה ומתוודה. לא מסתיר ולא מתבייש. ולו רק משום העובדה העובדה שיבוא היום ובארץ ישראל לא יהיה רוב יהודי אם נכיל את שכנינו הפלשתינאים כשווי זכויות. שוב נהפוך למיעוט- ובהמשך למיעוט נרדף.
          מה עושים?
          קבל רעיון: החזרת "השטחים הכבושים" למי שכבשנו מהם. לא אידיאלי, נכון. אבל הפתרון של שלטון עצמי של הפלשתינאים לא מוכיח את עצמו- לראייתי, ופתרון "הכיבוש" לא מוכיח את עצמו לראייתכם.
          אז למה לא להחזיר את השטחים לממלכה ההאשמית? שלטון ירדני. זה מצויין. זו מדינה ריבונית.
          יש סיבה שהירדנים לא ירצו לקבל אותם ואת אדמתם? (עם חילופי שטחים בהתאמה) הרי מרבית אוכלוסיית ירדן מורכבת מפלשתינים. אתם מוכנים להאבק בירדנים שיקבלו אותם בחזרה?

          הגב
  15. @אורי
    הרכבת של החזרת הגדה המערבית לירדנים יצאה מהתחנה לפני 20 שנה.
    כשהיא עוד היתה רלוונטית, ישראל הרשמית סירבה להתייחס אליה ברצינות.

    (כמו כן, בגין היה אידיוט כשהסכים לוותר למצרים על החזרת רצועת עזה. רוצים נסיגה עד השעל האחרון? אז בבקשה.)

    הגב
  16. אורי, לאחר ישיבות ועיונים שנמשכו זמן רב, והתמקדות ממושכת באזור מבושיי, אני יכול לומר בביטחון די מלא שהתואר גברת לא ממש מתלבש עליי. D-:

    וברצינות: ירדן לא רוצה אותם. ירדן הכירה ב-1988 בהגדרה העצמית של הפלסטינים, ועל בסיס זה עשינו איתם שלום ב-1994. הם לא רוצים את הפלסטינים בדיוק מאותה סיבה שאתה לא רוצה אותם – כי הם יפרו להם את המאזן הדמוגרפי. לא מרבית אוכלוסיית ירדם היא פלסטינית אלא כמחצית, וצירוף תושבי הגדה המערבית אכן יהפוך את זה לרוב מכריע, ויטלטל קשות את כסאו של המלך, שהוא, אפעס, לא פלסטיני, ומוקד כוחו לא פלסטיני, אלא בדואי (וזה שאשתו פלסטינית לא משנה).

    ועזה מה? המצרים לא רוצים אותם.

    אני לא מבין למה אתה נחוש בדעתך שהם לא מסוגלים לשלטון עצמי? תראה איזה יופי אבו מאזן מתפקד בתור משת"פ שלך נגד בני עמו. נלחם בטרור כמו גדול, ואפילו נלחם קצת נגד הפגנות נגד הגדר, וקורא שלא להקל את המצור על עזה.

    החלום הזה שלכם להחזיר את השטחים לעזה א) לא יילך וב) גם אם היה מצליח, הייתם מוצאים את עצמכם מול פלסטין מזרח, מלאה בפלסטינים פליטי 48' שמעולם לא ויתרו על זכות השיבה.

    יש עם פלסטיני. הוא קיבל מדינה מהאו"ם בדיוק באותה הזדמנות שאתה קיבלת (וזה שהוא לא מרד בחוסיין כל השנים כדי לקבל אותה זה בכלל לא משנה). תתמודד איתו.

    הגב
  17. יפה אמרת!
    אבל באמא שלי שאין לי כח לקרוא את כל התגובות עכשיו. אז יכול להיות שאמרו את זה כבר 🙂

    הגב
  18. אח שלי גיבור כל מה שאמרת נכון ומדוייק
    אבל……..
    יש סיבה שכל זה קורה אתה לא חושב???
    תסתכל על העבר…..שליהודים פה בישראל או אם בא לך פלסטין היה אסור ללכת ביום גשום ברחוב שלא ידרכו באותה שלולית עם ערבי(פלסטינאי)מחשש שהערבי יטמא
    או שלפני 67 ו48 יהודים נרצחו ללא סיבה או עילה
    או שאנחנו היינו באותו מצב כמו שהם היום רק יותר גרוע
    ומי עצר את זה ?ומי התלונן?
    אני לא הייתי רוצה לחזור לתקופה ההיא טוב לי עכשיו ככה

    הגב
    • טוב לך עכשיו ככה?

      וואלה?
      ולתומי חשבתי שאנחנו מנהלים את השיחה הזאת בגלל שהמצב איום ונורא, כולם מיואשים והחושך בקצה המנהרה גדול ועמוק מנשוא. שמעולם לא דיברו כל כך הרבה בכל כך הרבה חרדה על סיומה המתקרב של מדינת היהודים.

      הגב
  19. בעיני הבשורה העיקרית בפוסט הזה היא שהוא פעם נוספת פותח את הבלוג לקוראים חדשים. אומנם שוב זה לא בא בלי שוליים מיותרים של דם רע, אבל בעיקר עם שיחה. כמו שאלי של קרן אומר: יש חריץ בכל דבר, כך האור נכנס.

    ועם בהצפה ל וממחוזות אחרים, אז הנה פסקה מעניינת שקלטתי בפייסבוק בתגובה לפסקת הסיום של הפוסט הזה (חבר מהצבא הדביק אותה לסטטוס, מה שיצר שיחה בת 27 תגובות):

    "אתה צודק ישראל איבדה את הזכות לכן עלינו לבקש מהאום להכניס לכן כוח בין לאומי ולפרז את צהל, לוותר על ירושלים כבירת העם היהודי ולהפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה-והכי חשוב לקנות כרטיס טיסה כי באותו רגע הראשונים שילכו יהיו כל היפי נפש שכל כך דואגים"

    כתב אותה בחור דתי חד כתער, ולדעתי היא ממצה את הבעיה שכופה על כל השיחות שמייצר המצב הפוליטי להגיע לאותו סיום עקר וניחר: הימין מוריד פטיש חמש קילו של "השמדה" ו"שואה" על כל נושא ועניין, כאילו עקירת עצי זית או כתבות של עמירה הס באמת נוגעות לעניין האיראני; אבל השמאל המפגין לא מתייחס נקודתית לנושאים כמו ג'יהאד ומגמות הקצנה, מחוץ לאשמה בלבדית של ישראל. היופי בפוסט של איתמר ובתגובות שלו למגיבים שזה מקרוב באו – אהמ אהמ – שהן לא דוחקות אל הבינאריות הזו שאותי לפחות מייאשת כל פעם מחדש, שבה טענות אמיתיות הופכות סיסמאות חוסמות-סיסמאות שכנגד , וכולם נאנחים והוליכם לראות תקצירי מונדיאל. 

    הגב
  20. דברים יכולים להשתנות יותר באופן מהותי יותר מהר ממה שאנחנו יכולים לדמיין. אני לא מרגיש צורך להכיר אף אחד או להתחבר למישהו על מנת להבין שיש פה עוול ואני צריך לעשות מה שביכולתי על מנת לתקן אותו. זהו מאבק של בודדים בשני הצדדים הרוב הוא שונא ומתלהם אך הבודדים האלה צריכים לשמור על דרך אחרת בכדי שכשיגיע רגע שבו לא תהיה ברירה ושינוי יהיה חייב להתרחש הוא יתרחש לכיוון הנכון, זה לא יאומן באיזה קלות ההמונים משנים את דעתם, היום זה אופנתי לשנוא זה הכול אנחנו צריכים לשנות את האופנה ואז בימים ספורים הכול ישתנה.

    הגב
  21. פוסט יפה, הזכיר לי את הפעם הראשונה שלי בבלעין, לפני כמה שנים, איך שמרתי בקנאות על התיק שלי, רק שחזרתי הבייתה שמתי לב לזה, שכל הזמן פחדתי שיגנבו ממני, עכשיו כשאני מגיעה לבלעין, אני כבר מאבדת אותו בכל מני מקומות כהרגלי, או פשוט משאירה אותו בבית של עבדללה, לפחות שאני אזכור איפה הוא…

    הגב
      • אני אנסה להסביר.
        1.כבר המון זמן כותבים על כך ששמאלנים אשכנזים שנפגשים עם ערבים נראה יותר מוזר מימנים בד"כ מזרחים שנפגשים עם ערבים.
        2.כבר המון זמן אומרים שאם הולכים להפגנה בבלעין, רואים שחיילי צה"ל לא נחמדים ושקשה להיות פלסטיני.
        3. כבר המון זמן אומרים שמישהו מבחוץ צריך להגיד ליהודים ולערבים מה לעשות ואיך להתנהג אחד לשני, נראה לי שמלפני קום המדינה. זה לא קורה.
        אז מידע חדש אין לנו, קו שמקשר בין הדברים אין לנו, רעיון חדש אין לנו. חוץ מהערות אקטואליות על אמנים שלא מופיעים יש כאן תזכורת עם קצת מטען רגשי ותו לא.
        מדוע הזכרת לנו את כל הדברים האלו ככה פתאום. האם אתה חש שמערך הכוחות עומד להשתנות מסיבות עלומות והעולם יפעיל על ישראל לחץ שיכופף אותה?
        כי הפוסט הזה בהחלט לא יוזם תהליך כזה מתוך ישראל.
        הוא רק מרכך את הקרקע כביכול, או קורא לשמאלנים למהר ולפרוש את השטיח האדום עבור אנשים זרים שידרכו על ישראל מסיבותיהם שלהם, שאנחנו הלאומיים כנראה רפי שכל מכדי להבין.

        הגב
        • לא אתווכח על 1, 2 ו-3, ולא אנסה להסביר מהו הקו שמקשר בין הדברים. יש משהו מגוחך בלהגן כך על פוסט שכתבת. אתייחס רק לנקודה האחרונה. הפוסט הזה בהחלט לא יוזם תהליך כזה מתוך ישראל. כפי שכתבתי, אני לא מאמין עוד שיש סיכוי רב לתהליך כזה להתרחש. וכן, אני חש שמערך הכוחות עומד להשתנות, ושגוברים הסיכויים שהעולם יפעיל על ישראל לחץ. וכן, כל זה כבר נכתב בפוסט עצמו.

          לגבי ה"שאנחנו הלאומיים כנראה רפי שכל מכדי להבין", אני אפילו לא יודע איך להגיב לזה. הייתי מפנה אותך לפסקאות האחרונות, אבל בעליל קראת ובעליל לא הבנת אותן. אז נניח לזה כך.

          הגב
  22. חוץ מסייד קשוע לא נתקלתי במוסלמים ששותים בירה.
    וגם, שיקולי כדאיות או נוחות לא נחזים בעיניי כמשנה פוליטית סדורה במיוחד (בהקשר של ביטולי ההופעות אני מתכוונת). לא שהם בלתי לגיטימיים, כמובן.

    הגב
  23. אם נסתכל על המצב מבחוץ, מלמעלה, במונחים קוסמיים ממש, הרי זהו המבחן האולטימטיבי. עם שעבר רדיפות, פוגרומים, גרוש חוזר ונשנה, נסיונות חיסול והשמדה מצליח באורח פלאי כמעט להקים לעצמו מדינה גדולה וחזקה אך אללי עם מיעוט גדול, גדול מאוד אפילו שאיננו מיעוט "קליל" אלה מיעוט בעל צרכים ורצונות הבאים בחלקם על האינטרסים של העם שנרדף בעבר. האם יצליח עמינו האומלל לשמור על אנושיות שנבנתה באלפי שנות רדיפה גם עתה, עת שבה הגלגל סוף סוף הסתובב?

    הגב
    • @dror

      אני מכיר את זה קצת הפוך: טימותי לירי טען כבר מזמן שהיהודים, אחרי ששיחקו לאורך כ"כ הרבה גלגולים את תפקיד הקורבן, *חייבים* מבחינה קארמטית (או קוסמית) להשלים את החסר, למלא את תפקיד הקלגס ו"להקים את הגטו המשוכלל בעולם".

      הגב

כתיבת תגובה